שולטת.

״ אני רוצה שיתעללו בי. ממש״ היא אמרה לי כשביקשתי ממנה לפרט לי את הפנטזיה שלה..

״ אני רוצה מכות וסימנים. אני רוצה סטירות ובעיטות״ היא המשיכה.

בכל הזמן הזה כשתיארה מה בא לה היתה לי תחושה אחרת. זאת לא פנטזיה של אשה שהגיעה לבשלות מינית. זאת פנטזיה מבולבלת. דומה למשהו אחר. משהו שם אחר.

היא המשיכה לתאר את הגנג בנג שהיא רוצה ואני עצרתי אותה. 

״ את יודעת מה את צריכה? את צריכה לסלוח לעצמך. שלא עצרת מה שקרה ואת צריכה להפסיק לשחזר ולנסות להחזיר לעצמך את השליטה. כי לא הייתה לך שליטה״ 

היא מסתכלת עלי בשקט ואני מסתכלת עליה בחזרה. 

דקה. ואז עוד דקה. ועוד אחת. 

״ איך את יודעת?״ שאלה. 

״ לא יודעת. מרגישה. כמה זמן עבר?״ 

״ 13 שנים״ היא לוחשת ״וחודשיים״. 

״ זאת לא הייתה אשמתך״

״ איך את יודעת מה היה שם״? 

״ אני לא יודעת. אבל זה לא קרה לך בגלל משהו שאת עשית״ 

דמעה ראשונה.  

אני נפרדת ממנה אחרי שביררתי עבורה לאן פונים. עם מי מדברים ומאיפה מתחילים.  גם אחרי כל כך הרבה שנים. 

יש נשלטות שמגיעות ממקום לא טוב. ממקום של טראומה וכאב. הפנטזיות שלהן לא מגיעות ממקום של תשוקה. אלא ממקום של שחזור. אני כל כך מקווה שהן יגיעו אלי לפני שיגיעו למקום הלא נכון. 

תשמרו על הנשים בעולם הזה. רבאק.