תארו לכם בית קפה. נעים מרווח. עם בופה כל היום. פירות, כריכים, משקאות קרים וחמים. וגברים באים לשם. לשתות משהו, לאכול. לעשות עסקים, לדבר עם חבר.
אבל זה לא באמת בית קפה - זה מועדון חברים. מועדון החברים של קמליה. נשים יגיעו- יסתכלו סביב ויגשו לאחד הגברים. יבקשו את עזרתם. אולי הם פנויים. אם הם יסכימו - האשה תקח אותם במורד מדרגות למטה. לאחד החדרים הפנויים. ושם הם יוכלו להחליט איך הם משחקים.
בכל חדר - מיטה ומקלחת. סדינים נקיים. לשעה. שעתיים. ואחרי זה? מה שרוצים. אולי הוא יחזור לפגישת עסקים והיא - לספא עם חברה.
כל אחד ישלם סכום סימלי לחודש. גם הנשים וגם הגברים והם מוזמנים להגיע מתי שירצו. לשבת, לדבר, להכיר. להנות. להתענג. כי מה כבר יש בעולם הזה. אם לא שעה שעתיים להעביר במועדון החברים. והחוקים ברורים. הנשים מגיעות. הנשים פונות.
בתי עונג. כמו שהם אמורים להיות. כמו שהיו צריכים להיות. שם כולם שווים ויפים. ואין פרסום. חבר מביא חבר. אשה מביאה אשה. כולם עוברים ראיון איתי. כולם מכבדים.
אז למי יש מקום מתאים? וכמה עשרות אלפי שקלים להיכנס איתי למועדון חברים?
