לדייק את זה.

נעצום עיינים,
ואכתוב,

הקול שלו כל כך אמיתי, זה משהו, קול גלגל, שמסתובב, לא בועז מעודה נו, אני לא באמת רואה כוכב נולד.

המון שאלות בראש, שאפילו אחת מהן אני לא מסוגל לנסח, יותר מידי אנשים, יותר מידי, עומס,

אם הייתי בעיינים שלך, וקורא את המילים הבאות מעניין מה הייתי חושב.

אבל אני בכלל לא מבין איך את חושבת. לפעמיים את מפתיעה אותי.

בא לי משהו טוב.

אני בכלל לא יודע איף משהו טוב נראה, או מרגיש.

מדהים לחשוב שאני יכול ללטף את הזיעה שלך ולהרגיש עם זה נורא טוב.

מדהים איך מתאים לאמא שלי להיכנס לחדר כל פעם שאני עוצםפ עיינים וכותב.

מדהים כמה שאמא שלי אמא טובה.

לחיות- זה המוטו, לחיות.

טוב פקחתי את העייני.

אני סוגר אותן כשאני לא רוצה לקחת אחריות על מה שיהיה כתוב.

דווקא הימים האחרונים טובים,

בא לי להידבק אלייך.

כשאני חושב לעומק , יש המון פנטזיות.

אבל עכשיו, בכלל לא בא לי להיות נשלט או להיות עבד, בא לי להיות איתך.

זה נראה לי נקודת פתיחה הרבה יותר טובה.

אבל זה מוזר.

את מראה לי סימנים של לרצות, אבל מצד שני את יכולה להיעלם תוך שניה.

מה מבדיל אותך מכולן בקטע הזה?...

"censo de la memo"....

לא כתבתי כאן כמעט 20 יום, שזה המון זמן .

היו עשרים יום מעניינים אני נשבע.

ביקרתי בכל מיני מקומות פגשתי אנשים.

הדרכתי. נשמתי. חייתי. כתבתי מכתב , קיבלתי מכתב, ליקקתי היה טעים.

כל מיני.


מוזר עוד חודש מתחילה תקופה חדשה לחלוטין.

עיר חדשה, אוויר חדש, עבודה ( צבאית אומנם ) אבל חדשה .

וגם נתקלתי במישהי כאן, שנורא מגניבה אין ספק.

ולמרות שהיא לא תגיע לקרוא את זה , לא מתחשק לי להגיד לה.

כדי להיות קרובה באמת לאלוהים הזה שאת מדברת עליו, את צריכה לזכור, שאלוהים לא מזלזל בכבודם הבסיסי של אנשים, וגם את לא צריכה .
והעיינים שלי?, הן רואות הכל בהגדלה, וזה היה זלזול אנושי.
מסר כללי כזה, אנשים הם לא עבדים שלכם, ולא צריכה להיות לכן החוצפה לזלזל בבן אדם כבן אדם.
ברמה הראשונית , כולנו שווים, ואף אחד לא היה רוצה שיזלזלו בו ככה.
אותי זה הגעיל. אולי פסל.


אז זהו, לא אהיה כאן שבוע, בקטנה:).


אולי אני אבוא לחמישי שישי שבת הבאים?, מה את אומרת ?