לפני 16 שנים. 3 ביוני 2008 בשעה 14:08
אין בה שקט, רק תקוות אמת.
לרגעים של חום מתפשט.
היא נוגעת, סוחטת זיעה, ואני לא מתבייש.
היא שלי,אני שלה.
לפחות, כשהיא אצלי על המיטה.
כל כך כואב.
שומר סודות גדולים
לא מגלה.
כל כך כואב.
שלי.שלה.נעלמים.
ועכשיו...חור בלב.
____________________________________________________________________
כאילו לא היינו.
כך דמותך חולפת במחשבותי.
הגוף חלק כל כך.
וכמה כוח.
שקט לא עונים.
דמיון חולף בצבע דבש טהור
שקר אמיתי במלחמה.
אסור לזכור.
ונושמים אותו אוויר פסגות מזוהם.
בכי עצור, נהר שותף , לא כאן.
היופי נמדד בכאב.
היופי נמדד בכאב.
היופי נמדד בכאב.
היופי נמדד בכאב