לדייק את זה.

נשימה עמוקה, עיניים עצומות,שיר נעים ברקע, עוד נשימה, להקשיב קצת ללב, עיניים פקוחות וקדימה לדרך.

החורף מזמן את החושך, והחושך שופך אור על העצבות והבדידות.
פתאום כשחשוך אפשר לראות טוב הרבה יותר הנסתר.
אבל לא לראות טוב מידי, כמה מעטים הם הרגעים בהם אני רואה באמת.
העולם מתוכנן היטב כדי שנוכל להתעלם מעצמינו לאורך חיים שלמים.
אני חושב שכשאנשים עוברים משברים זה כי הם מתחילים להרגיש,
הם רואים טוב מידי את מה שנמצא שם תמיד.

יש משהו כל כך עוצמתי בבית החזה שלי מתרומם ויורד,
האנרגיה החמה שאני מרגיש בתוך הבטן מזכירה לי כמה כוח יש בי.
גם מעטים הם הרגעים אותם אני מקדיש לאנרגיה החמה שבי.
האנרגיה החמה מזכירה לי שהיא צריכה להתפרץ והיא צריכה פלטפורמה.
אני עובד על הפלטפורמות בימים אלו, עובד בעבודה עצלה.
אין יום מבוזבז בעייני, אבל ימים רבים מתבזבזים בעשיית הכלום.
חשוב הוא הכלום לבניית הכמיהה למשהו, כשיש הרבה כלום,כלום מודע רוצים הרבה משהו. משהו מודע.

העולם הזה מלא בשואבי אנרגיה, מכוניות, מחשבים, מסכים, טלוויזיות, ומילים ששואבות אנרגיה,
מילים שמתייחסות לאיכות כמילה גסה, ודואגות לנטרל את הרצונות הטובים והאנרגיות החמות.
אנחנו יכולים להתחבא מאחורי דפוסים שימלאו לנו את החלל, אפשר למות כך, וגם לחיות כך.
גם הדפוסים כמובן שואבים אנרגיה ואנחנו תפקדינו להצטרף לדפוסים או לא להצטרף.
להחליט האם אנחנו רוצים להתפשר על הרצונות האמיתיים שלנו, או לדבוק בדרך.
זה לא שיש מחיר כל כך נורא, המחיר הוא חברתי כשאנחנו ממשיכים להקשיב לעצמינו,
והחברה כאמור מתנהלת ע"י דפוסים, ודפוסים כאמור שואבים אנרגיה.
וכשאנחנו מחליטים להתפשר, יש אומרים שזה בסדר, אבל בשורה התחתונה.
בויתור יש הפחתה בערך, בערך של מה שאנחנו, ולמרות שאפשר לכתוב שירי הלל לויתורים ולפשרות.
בשורה התחתונה, כשאנחנו מותרים,אנחנו מורידים את הסטנדרט.
כשאנחנו מוותרים האנרגיה שלנו נשאבת, והתפיסה שלנו את הרצונות שלנו משתנה.
ערכה יורד, אנחנו פחות קשובים. עם ויתור יש ויתור על האנרגיה החמה שבבטן.
לכולם יש אנרגיה חמה, השאלה היא כמה הם ויתרו במהלך החיים שלהם, ומה נשאר ממנה.

אם כך, אני מסתובב בעולם. לא חווה מספיק, אם כי חווה לא מעט.
לא מקשיב מספיק, אם כי מקשיב לא מעט.
לא כואב מספיק.
לא כנה עם עצמי מספיק.
לא שם זין מספיק, משמע מוותר על הרצונות והאנרגיה לא מעט.
גם אני חוטא, גם אני נשאב.

גם אני אנושי, וגם אני מלא במסכות.
גם אני רוצה להיות יותר טוב.
גם אני עייף.
גם אני מחפש אהבה.
שתהיה יפה,
שתהיה תשוקה.
שתדע הכל, ותספר הכל.

האם כל הסיפור הוא בדידות ?
האם הבדידות מאפילה על כל מחשבה אחרת?
האם כמו כולם גם אני מצפה שכשתמצא אהבה תגמר הבדידות?
אני לא יודע, אבל אני מלא מבפנים ומוכן לתת לאנרגיה החמה להתפרץ,
כשהאנרגיה החמה מתפרצת, מתקבלת אנרגיה אחרת בחזרה.
כזו שמצמיחה עוד אנרגיה חמה.

נעים לפרוק קצת.
נעים.