לדייק את זה.

גם ההרים צריכים ססמאות כדי לזכור יציבותם
וכך אנחנו גם, מנופפים, למרות שעמוק רוצים להאמין, שלא באמת צריך אותם.
איך נוגעים בהשלמה, ואיך גורמים שתישאר.
גם לאמת פנים רבות.
תווי פנים יפים כמעט ולא רואים יותר.

ולפעמיים, האמירה נגמרת , נותר רק זיק של זיכרון מחזק.
ושוב אנחנו , ההרים מחפשים יציבותנו במילים,
כי מי הבטיח, שהכל במקום יישאר .
אז כשבאים המטיילים, מנופפים בססמאות.
ובלילה כשעוזבים.
כל מה שנותר להשלים את האמת.
הוא לאמין לעצמיינו .


ססמאות.