הגהנום כבר פה

"באותו חדר שהינו שלושה ימים. ביומיים הראשונים נותרנו בעיקר לבדינו, כאשר פעמיים ביום הגיעה לחדר אשה זקנה והביאה לנו את ארוחותינו. היתה מותירה מספר קערות אורז או איטריות, ואוספת את כלי האוכל מהפעם שעברה. שתי הבנות האחרות התעסקו כל הזמן זו עם זו, ואני חיפשתי לעצמי פינה להיעלם בה. התגעגתי לאימי המאמצת, התגעגעתי לז'אן, ולמרות שהיו איתי עוד שתי בנות בחדר, הייתי לבד לבד בעולם.

"לאחר יומיים נכנסו לחדר שני אנשים, שאחד מהם הוצג כרופא. אחת אחת, נדרשנו להסיר את החלוק ולהתפשט, והוא ערך לנו בדיקה גופנית מקיפה. כדי לקבל את שיתוף הפעולה שלנו, הוסבר לנו שעל מנת לקבל ויזה ללונדון יש להגיש מסמך רפואי המראה על בריאות תקינה. אחר כך הבנתי שהסיבה לבדיקה היתה אחרת. מטרתה היתה לקבוע את מחיר המכירה שלנו הלאה.

"ביום השלישי, חזר האיש האחר, זה שליווה יום קודם את הרופא. בידיו הביא מספר שקיות ניילון ובתוכן בגדים. קיבלתי גרביים, תחתונים וחזיה, מכנסיים, חולצה, מגפיים ומעיל. כמו כן, ניתנו לנו מברשות, מסרקים וקופסת כלי איפור, ונדרשנו לסדר לעצמנו הופעה נאה. האיש הותיר אותנו לבדנו, ויצא. לבשתי את הבגדים וסרקתי את שערי הארוך במברשת. לאחר התלאות של הימים האחרונים הוא היה סבוך ומלא קשרים, ולקח לי יותר משעה להבריש אותו עד שהיה חלק. הבנות האחרות השתמשו באיפור ביד נדיבה, אבל אני רק מרחתי מעט אודם על שפתי. לאחר כשלוש שעות חזר האיש, ולקח אותנו לשדה התעופה.

"היתה לי זאת הפעם הראשונה לראות מקרוב שדה תעופה ומטוסים. ההמולה הרבה סיחררה אותי, והמראות גדשו את עיניי. היכרתי לאיש שהוביל אותנו טובה, כי ידעתי שבלעדיו אלך שם לאיבוד, ואיש אותי לא ימצא.
'אין היום טיסה ישירה ללונדון', אמר והוסיף: 'אנחנו טסים דרך קהיר, מצריים.'
קהיר, מצריים ... נזכרתי בשיעורי הגיאוגרפיה. סין נמצאת בקצה הדרום מזרחי של יבשת אסיה. מצריים נמצאת בקצה הצפון מזרחי של יבשת אפריקה. אנגליה, אליה מועדות פנינו, נמצאת בקצה הצפון מערבי של אירופה. נטוס מטאיפה לקהיר, ומקהיר ללונדון.

"הושבנו שלושתינו במושב הקדמי ביותר של מחלקת החיסכון במטוס. המלווה שלנו קיבל מושב במחלקה הקדמית יותר. במשך זמן הטיסה עזב אותנו לנפשנו, ורק לקראת סיומה בא לראות מה שלומנו, ולתת לנו הוראות להמשך הדרך. הטיסה שלנו התעכבה באוויר בשל מזג אוויר גשום ומערבולות, והתמשכה כשעה יותר מהצפוי. המלווה אמר לנו שעד שנגיע לקהיר, תצא כבר טיסת ההמשך ללונדון, ואנו נחמיץ אותה. על כן, נשהה במצריים עשרים וארבע שעות בבית מלון, ונטוס ללונדון למחרת.

"כשנחת המטוס בשדה התעופה של קהיר הרגשתי הקלה. אז הבחנתי שכל הדרך חששתי שמא המטוס ייפול ויתרסק ויחד איתו נאבד. בשמחה יצאתי מדלת המטוס ובירכתי את הדיילות לשלום. אוטובוס אסף אותנו מהמטוס והביא אותנו לביקורת הדרכונים. המלווה שלנו הגיש את הדרכונים שלנו לשוטר, והוסיף אליהם מספר שטרות של כסף זר. השוטר החתים את הדרכונים בלי להביט בנו, ובלי לומר מלה. נכנסנו למצריים בדרך האוויר, אבל לא בדרך האוויר נצא ממנה."