הגהנום כבר פה

במשך יומיים לא הרשיתי ללי-אן לקום ממיטתה. השגחתי עליה, ווידאתי את החלמתה המלאה. ישבתי לצידה שעות רבות אוחז בידה או מלטף את שערה ומדי פעם מחבק אותה. היא ביקשה ממני דפים ועט, ובזמנים שעזבתי את מיטתה על מנת להתרענן מעט או להכין לנו אוכל ניסתה לכתוב לי עוד דף. היא כתבה, ומחקה, ושינתה, ושוב שינתה, עד שהגיעה לנוסחה הסופית בה היתה מרוצה.

לאחר שלושה ימים הרגישה מספיק חזקה על מנת לקום וללכת להתרחץ באמבטיה. ליוויתי אותה פנימה ועזרתי לה לפשוט את הפיג'מה אותה לבשה. הכנסתי אותה אל המים החמים שמלאתי עוד מקודם באמבטיה, ונתתי בידה את הסבון. הבחנתי כי שוב גדלו זיפים קטנים במקומות שגילחתי אותה. לקחתי מהמדף את התער שלי ונתתי אותו בידה השניה. התכופפתי אליה, ונשקתי אותה על מצחה. ראיתי חיוך קל בזוויות פיה.
"אלך להכין אוכל", אמרתי, והיא הנהנה.

הכנת האוכל ארכה הפעם זמן רב יותר, ולא הספקתי לחזור אליה לפני שסיימה להתרחץ ולסדר את עצמה. בעודי עורך את הכלים האחרונים אל השולחן, הופיעה בפתח הדלת וגופה עטוף במגבת בלבד. הפיג'מה שבה הלבשתי אותה כשהבאתי אותה אל ביתי ואשר אותה לבשה לגופה שלושה ימים רצופים היתה כבר מלוכלת, ואני לא הסתפקתי להביא לה בגד חדש. שערה הארוך והחלק היה עדין רטוב, ומסורק בקפידה מאחורי גבה.

באותו רגע חשקתי בה. כבר לא הייתי איש שרות בתי הסוהר האחראי עליה, כבר לא הייתי המטפל המרפא אותה. הייתי באותו רגע רק גבר, שלפניו ניצבת האשה היפה בעולם. חשקתי בה, רציתי אותה, התאוויתי לחבקה, לנשקה, לאהוב אותה. אבל מאומה מכל אלה לא עשיתי. חייכתי אליה ואמרתי:
"את יפה".
לי-אן השפילה מעט את מבטה וענתה לי:
"תודה".

הזמנתי אותה לשבת לשולחן, והגשתי את האוכל שהכנתי. סלט מלפפונים וגזר ברוטב חמוץ מתוק, מרק תירס, ועוף ברוטב שום ודבש. האוכל מצא חן בעיניה, והיא אכלה בתיאבון רב. בעודנו יושבים כך אל השולחן, לא יכולתי להתיק את עיניי ממנה. אכלתי את מנתי, אולם הייתי יכול לשבוע מלראותה בלבד.

לאחר סיום הארוחה עזרה לי לפנות את הכלים מהשולחן ולהכניסם למדיח. בסיום העבודה הקצרה רציתי לקחת אותה לחדר השינה שלי, ולתת לה פיג'מה חדשה. אולם, ראיתי בעיניה שהיא רוצה לומר לי דבר מה. נכנסנו לסלון. התיישבתי בכורסה אחת, והזמנתי אותה לשבת מולי בכורסה השניה. היא השתהתה שניות מספר, כאילו אוזרת אומץ לעשות מה שבכוותה. ואז, הסירה מעל גופה את המגבת שעטפה אותה ונגלתה לפני בעירום גופה הנפלא. היא ירדה וכרעה על ברכיה והשתחוותה בפני, ומתוך קפלי המגבת הוציאה את הדף שעל כתיבתו עמלה זה ימים מספר. בראש כפוף ובמבט מושפל הגישה לי בשתי ידיה את הכתוב.

המחווה שעשתה הפליאה אותי. בתחילה רציתי לקום, אבל אחר כך החלטתי לכבד את בחירתה. לקחתי מידה את הדף ועיינתי בו. הסימניות היו לי מוכרות, קראתי אותן בבהירות רבה. לא נעזרתי במילון, לא רציתי לעכב אותה כך, עומדת על ברכיה, כורעת בתחינה. באותה שעה קראתי את דבריה כך:

"הורי בגדו בי, מדינתי בגדה בי, העולם כולו בגד בי.
אתה היחיד שהאמין לי, אתה היחיד שיודע את האמת עלי.
העולם לא רצה אותי בתוכו, העולם העביר אותי מהעולם.
העולם כולו מת בשבילי, ואני מתה בשביל העולם.
אתה היחיד שרצה בחיי, אני חיה רק בשבילך.
אתה הוא עולמי, מעתה ועד עולם.

"אני שייכת לך, חיי שייכים לך.
אם לא תרצה בחיי, תביא אותם לקיצם.
אני אמשיך לאהוב אותך גם משם.

"אולם אם אין אתה רוצה במותי, אם אתה חפץ בחיי,
אני מפילה תחינתי לפניך כי תסכים להיות לי בעל.
אני מקווה שתאות לקחת אותי להיות לך אשה שוב."

ירדתי ועמדתי על ברך אחת לפניה. אחזתי את ראשה בין כפות ידי והרמתי את מבטה אלי. קירבתי את ראשה אלי, וגופה נענה לי, כאילו היה נתון לשליטתי באופן מוחלט. הבטתי עמוק אל תוך עיניה וראיתי אותה. חיבקתי אותה אלי ונשקתי את שפתיה. לשוני חדרה אל בין שפתיה ומצאה שם את לשונה. היא הרימה את ידיה וחיבקה את עורפי. בתוך החיבוק שלי נצמד אלי גופה.
"כן, אני מסכים", אמרתי לה משנפרדו שפתותינו לאחר דקות ארוכות.
"תודה", ענתה לי וטמנה את ראשה בשקע שבין הכתף שלי והצוואר.

דמעות זלגו מעיניה, והפכו לנהר. המתח של כל התלאות שעברה קיבל פורקן בזרועותי. אחזתי בה, חיבקתי אותה, ליטפתי את שערה. אט אט שככו רעידות גופה ובכיה שכך. היתה מונחת בזרועותי כתינוקת שנרגעה. הרמתי אותה ונשאתי אותה כך על ידיי. שערה הארוך נמשך והגיע כמעט עד הרצפה. הכנסתי אותה לחדר השינה והנחתי אותה על גבה על המיטה הרחבה. עיניה הביטו אלי בתחינה. פשטתי את בגדי ונשכבתי לצידה במיטה. גופינו התאחדו והתמזגו זה בזה בתשוקה אדירה.

באותו לילה עשיתי איתה אהבה כמו שלא עשיתי מעולם. ליטפתי ונשקתי וליקקתי כל מקום ומקום בגופה. וגם היא עינגה אותי כך. גמרתי שלוש פעמים בתוכה, ואיבדתי את חשבון מספר הפעמים שהיא גמרה. לבסוף שכבנו שנינו מותשים זו לצד זה. אני על גבי והיא על צידה, לצידי. ידי האחת תחת ראשה וידה מלטפת את חזי. רגלה האחת כפופה על הבטן שלי, וידי האחרת מלטפת את ירכה. משכתי את השמיכה וכיסיתי אותנו, וכך שכבנו רגועים, שלווים, נתונים זה בזו וזו בזה, מנותקים משאר העולם. לא ארך זמן רב, ונרדמנו שנינו כך.

מאוחר יותר בלילה התעוררתי ויצאתי מהמיטה. עברתי דרך השירותים להתפנות, ואל המטבח ללגום מעט מים. בדרך חזרה עברתי ליד חדר העבודה. נכנסתי פנימה והתיישבתי ליד השולחן. נטלתי לידי שוב את הדף שכתבה לי והפעם קראתי אותו בתשומת לב רבה. עיינתי במילון לחזק את הפירושים שנתתי מקודם לסימניות. שתי הפסקאות הראשונות ניתרגמו שוב לאותה משמעות. אבל לא הייתי שלם עם תרגום הפסקה השלישית. במיוחד הטרידה אותי המלה האחרונה: 'שוב'. מדוע שוב? למה כוונתה שוב? האם היתה לי כבר פעם לאשה? האם הלילה שאהבנו בכלא הוא הפעם הראשונה? האם גם הפעם השניה תהיה לילה אחד בלבד?

חיפשתי במילון הסיני את פירוש הסימנית 主 אותה תרגמתי על פי ידיעותי ביפנית בתור 'בעל'. הסתבר לי שהפירוש 'בעל' הוא כנראה תוספת יפנית. המשמעות המקורית של הסימנית היא 'אדון'. חיפשתי גם את פירוש הסימנית 女 אותה תרגמתי 'אשה' והסימנית 又 אותה תרגמתי 'שוב'. התרגום של הסימניות הללו היה נכון. ניסיתי להבין ולא הצלחתי. לאחר דקות ארוכות של קימוטי מצח הבחנתי שכתבה את ששתי הסימניות הללו צרות יותר - כאילו אין להן מעמד עצמאי, כאילו הן נסמכות זו לזו ומתמזגות יחד לסימנית אחת. מיהרתי לחפש במילון את הסימנית המשולבת 奴 ומצאתי את פישרה. ראיתי כי בחפזוני אשר קודם לא תרגמתי נכון, והפירוש הנכון של הפסקה האחרונה במכתבה הוא כך:

"אולם אם אין אתה רוצה במותי, אם אתה חפץ בחיי,
אני מפילה תחינתי לפניך כי תסכים להיות לי אדון.
אני מקווה שתיאות לקחת אותי להיות לך שפחה."

-----------------------------------------------------------------

אחרית דבר

למחרת סיפרתי ללי-אן על הטעות שעשיתי בהתחלה בהבנת דבריה. בראשית היה על פניה מבט מודאג, אבל עד מהרה התחלף בחיוך משאמרתי לה שאני אוהב אותה ורוצה אותה והיא תהיה שלי כל עוד היא תרצה בכך.

לי-אן כיבדה אותי ואהבה אותי והעריצה אותי ונהגה בי תמיד כשפחה בפני אדונה. היא פנתה אלי תמיד במלה 'צי' כשהיא מאריכה את ה-'אי' ומעלה אותו כלפי מעלה, והמשיכה לקרוא לי כך גם לאחר שרכשה שליטה מושלמת בעברית. מעולם לא נכנסה לדבריי, מעולם לא סתרה את דבריי, מעולם לא התנגדה למה שאמרתי. כל מה שביקשתי ממנה תמיד עשתה בעבורי בשמחה. תמיד חיפשה דרכים חדשות לרצות אותי ולענג אותי ולגרום לי שמחה. ואילו אני, מעולם לא התעמרתי בה, מעולם לא הכיתי אותה, ומעולם לא כעסתי
עליה - מעולם גם לא היה צורך בכך. אהבתי אותה וכיבדתי אותה ושמרתי עליה מכל משמר. אני הייתי לה לאדון והיא היתה לי לאשה.


The End [/b]