|
|
|
על הזין העצום שלו, איך הוא היה מפרק אותה בלילות ארוכים, בהם הייתה חוזרת מיובשת לביתה, בפרוטרוט.
"אבל כל זה לא משנה, אותך אני אוהבת"
אני יודע, ואני לימדתי אותך את המכניקה הזו, רק שכחת להגות את המילים האלה בקולך.
אז פירגנתי לה לנצח.
ושהשטן הגדול יותר ינצח 😈
אני נשען אחורה ושוקע בחזרה אל הכורסא העתיקה הזאת, עור בגוון בורגונדי, חלק מרוב שנות שירות, הוא מקבל אותי ברכות של זיכרון ילדות מענג, מהסוג שגם הנכדים יהיו חייבים להכיר בעודם ישובים לך על הברכיים. היא על המיטה מולי, בתנוחה שהרגלתי אותה אליה כבר. אנחנו נועלים מבט, אני יודע, אני יודע שאת מוצאת את הכח להישיר אלי את עיני הצבי שלך רק כשכבר שכחת את טרדות הקיום האנושי המבוזבז והשוחק, כשהקליפות של ההוויה הורמו אל-על ואינן מסוככות עוד על נפשך הפרוסה מולי פרקדן. המבט שלך מתחנן, הוא מתחנן שאפסיק, כמה רגעים עוברים – מתחנן שאמשיך, ממש בקרוב כבר לא תדעי להבדיל מבין שני הקטבים האלה, בקרוב לא תדעי איך קוראים לך וזה בעצם בכלל לא משנה – את לא פה כי קראו לך.
לא הכרתי אותך במקיף ד' ברעננה, וגם לא באיזה בסיס צה"לי עלום מיקום והלום קרב, גם לא הכרתי אותך בדרך אל התואר ההומני שלך, הכרתי אותך מאוחר, אנשים נגעו בך לִפְנָי- פצעו, חפרו, הרימו, הורידו, הרסו, הרכיבו מחדש, הוסיפו פה, חיסרו שם, ככה הגעת אלי – מלאת חוויות שונות ומיוחדות, כמו המקרר של אניטה.
הבטחתי לך אז – אביא אותך לפתחו של האלוהים. הסתכלת עלי עקום וצחקת מלא, צחוק של אתאיסטית בורה, צחקתי איתך, צחוק של סדיסט מלומד. כשסיימת להיקרע הסברתי לך, הדרך לשם לא קלה, שביל של אבנים צהובות זה לא, רק קרצת לי בתגובה.
"את יפה במיוחד הערב, זונה שלי. תפתחי את הפה כלבה, יותר(!). היום את הולכת לנזול ריר משתי החורים שלך בו זמנית, ובסוף נכין מזה מנה שלא תוכלי לסרב לה, אה?"
אחרי המשחק המקדים, כמו שהוונילים קוראים לו, את מתחילה להרגיש בנוח, את עדיין נמצאת במקום שבו המחשבות מסוגלות לרוץ לך בראש.
לקחתי את הזמן כפי שביקשת וכמו שהבטחתי שאעשה. אני ממשיך לאכול לך את הכוס בתאווה חייתית, עם קולות הרקע והרעש של המיצים הגועשים מתוכך.
כעת את כבר מתחילה להתקרב, הדגדגן מתנפח ודואג שכל זיק של עצבים יקבל את כל הדם שהוא זקוק לו על מנת להכיל את המתקפה עליו.
עכשיו את כבר מתחילה לבקש לגמור, ואני? רק מתחיל.
סטירה חדה לירך הפנימית, את מוציאה יבבה שמשכיחה ממך את דרגתך מולי ומתבלת אותה בכוסעאמק עארס, כמו שאבא לימד. אני מחניק גיחוך ומכניס לך עוד אחת. כמובן, זה מחרמן אותך עוד יותר, וההפתעה מכך הופכת את הטפטוף לזרזיף שמתחיל לצבוע את המגבת הוורודה ששמתי תחתך.
היד השניה נשלחת לטלפון, אני פותח את השיחה שלנו, הולך להודעות המסומנות שלי ומתחיל להקריא לך את השיט שהעזת לרשום לי.
עוד מעט תגלי מימד חדש לחלוטין של להצטער, אחד כיף.
אם אנחנו נכנסים יחד למעלית, ואת.ה (כן, חברים זכרים, כמו פעם) לא לוחץ.ת על כפתור הסגור דלת לפני שאת.ה לוחץ.ת על הכפתור של הקומה - אני מרגיש שהנוכחות שלך מקצרת לי את הטלומרים בקצב מוגבר, אנא, לך.י.
היא: ואו, דב קוטב אנס את אימא שלך?
אני: .... לא קיבלתי מזכר על כך
היא: אז איך אתה כזה שעיר?
אולי לא וונילים אבל בהחלט עשויים מסוכר
בתור אינטרווורט שהתחיל להשתבלל כנראה בערך ברגע שמסע שהחל בנסיעה של מספר ימים - אפוף אדי דיזל וגריז ברכבת סובייטית, המשיך לשדה תעופה במוסקבה והסתיים כשפרקו את התחת המזרח אירופאי שלנו בבן גוריון וקיבלתי את התואר הנכסף – עולה חדש.
כרוסי מסריח – ואם במקרה לאימך הייתה חברה טובה במרכז הארץ שהמליצה לה לא להגיע לדימונה או אריאל (מטחנות הבשר של העולים) ונשארתם במרכז, לרוב, לא יהיו ילדים נוספים שיעזרו לך לשאת את הצלב הרוסי והמסריח, וסביר להניח שתצטרך למצוא לעצמך תעסוקה מהיום הראשון.
אפילו שעברית למדתי בכלום זמן, כנראה שהריח והצלב, לוקח להם מינימום כמה שנים טובות להישרף מעליך בשמש הישראלית, ובאמת לא היו לצידי ניצולים נוספים מטביעתה של הספינה הקומוניסטית המקרטעת ההיא.
הילדטרוורט הצעיר בחר אז לכלות את זמנו בקריאת ספרים, בעיקר פנטזיה וקומיקסים צרפתיים ואיטלקיים (95% מהקומיקסים האמריקאים הם זבל, אגב) קראתי סדרות באורך שמלחמה ושלום היה יכול להיות רשימת קרדיטים בשבילן. אחרי כמה שנים שהצלב כבר היה נראה רק לנושאי הצלב האחרים, יצאתי קצת החוצה, אבל זה נפסק בגיל 13 עת קיבלתי את המחשב הראשון שלי, טיימינג של מהגרים – אני יודע.
ככסות מושלמת לפנימיות המתפרצת שלי, הקדשתי את רוב זמני למשחקי פאזלים, DND, משחקי תפקידים, מרוצים ושחמט. אחרי זה הגיעו טורנירים עם אלופי הארץ ב PES ואחריזה גם פיפ"א שפרנסו אותי יפה לתקופה.
קיצר, למה בעצם אני חופר?
יש לי פנטזיה.
בא לי לשבת עם מישהי לסשן, שיתחיל מזה שהיא תביס ותשפיל אותי במשחק לבחירתה, ושיהיה לה ממש כיף ושמח כשהיא עושה את זה, ושתגביר את ה Trash Talk עד שהג'ויסטיק יעוף לתוך הקיר בחתיכות ונדהר לנו עם האיד 😈
