פינה זו תוקדש לסיקור פועלם של אלילים. כידוע, אלילים קיימים בכל תחומי החיים, ולמען קוראיי הבודדים - אשתדל לגוון.
והפעם: מספר 8.
ללא ספק, מדובר בשחקן השלם ביותר שדרך בארץ. כמה פייד-אווייס, כמה ג'מפים תוך כדי תנועה, כמה קליעות בניגוד לכיוון התנועה... והכל מבוצע לפי הספר. מרפקים פתוחים, 90 מעלות, זריקה מעל לראש, פאמפ קטן בשיא השהייה באויר... וכל זאת מול השמירה של שחקן ההגנה הטוב ביותר של היריבה (ואולי אפילו שניים מהם). הם כולם מבזבזים את זמנם. כשהוא עולה לסל, הוא תלוי רק בעצמו. אם הזריקה לא נכנסה, זה בגלל שהוא החטיא ולא בגלל השמירה; הוא בכלל לא רואה את השומר ולא מרגיש אותו בקליעה, זה רק הוא והסל.
אומרים שהרגליים שלו טיפה איטיות בהגנה, שהוא מתקשה לשמור חודרים מהירים ונמוכים. שימשיכו לקנא. מעולם לא היה כאן שחקן שמשתתף בריבאונד באופן קבוע (ועוד שחקן קו אחורי), תוך כדי מתן עזרה בהגנה כמעט לכולם וחטיפת כדור כמעט מידי משחק.
אבל מה שהכי מוערך בעיניי הוא השיפור המתמיד. הילד בן 30, ועדיין - כל עונה הוא מביא משהו חדש. יש בו רצון תמידי ללמוד, להשתפר. ככה נהיים ווינרים.
המשחק של אתמול רק אישש דברים ידועים, לא חידש דבר. כבר ממשחקי ההכנה בעונתו של רכז ההמבורגרים ניתן היה להבחין בעילוי שנחת כאן. הקליעה-בניתור-בסיבוב-לאחור-מול-3-שומרים, שניצחה את צסק"א, עוד תילמד שנים רבות בבתי ספר לכדורסל. למי שלא זוכר, ניתן למצוא צילום שלה במילון תחת הערך "מאני-טיים", או בעברית - "ווינר".
מבחינתי, מדובר בשחקן ששני רק לאליל-בכיר מספר 23 האגדי.
אליל.
לפני 18 שנים. 17 באוקטובר 2005 בשעה 9:42