ככה זה בא ממני

כשהלכתי לישון בין שלוש לארבע לפנות בוקר של יום השבת הייתי בטוח שאקום בסביבות הצהרים.

הרשיתי לעצמי למשוך את הזמן בבילויים, לנצל את העובדה שכל סוף השבוע נהיה לבד לגמרי.
במקום השינה של מנוחת הצהרים של יום שישי הקצר התהוללנו במיטה שעה ארוכה, מרשים לעצמנו לעשות בקול רם מה שבדרך כלל דואגים שייעשה בשקט.

גם הדלת שהיא בדרך כלל סגורה נשארה פתוחה.
בעצם הרשינו לעצמנו להתחיל הכול בסלון. כבר שנים שלא הזדמן לנו להסתובב חופשי בעירום בסלון ולהתחיל על הספה הצרה לפשפש ולשפשף, היא בין רגלי ואני בין רגליה.

אחר כך התנדנדו למיטה הרחבה, עליה אפשר ביתר נוחיות לחגוג את התשוקה והתאווה עם האהבה.
הרשיתי לעצמי לגנוח בקול כשגמרתי בתוכה. כמה טוב שאפשר לגנוח בקול בלי חשבון, המוסיקה הזו, של גניחות התאווה כבר זמן רב לא נשמעה בחדר השינה שלנו.

אחר ארוחת הערב הלכנו לערב של "שישי תרבות" וכשחזרנו נשביתי בקסמי הבלוגים עד שנתפסתי על ידי אחת שגררה אותי לשיחת נפש במסנג'ר, שיחה שבה חלק חשוב יש למצלמה המגלה לה חלקים מגופי. היא קצת התאכזבה שלא ראתה את פני אבל בחיים אף פעם לא רואים את כל מה שרוצים לראות..

מהון להון, כמו שאומרים פתאום אני מגלה שהשעון כבר חצה את מחצית הדרך שבין שלוש לארבע לפנות בוקר וכיוון שידעתי שיש לי אירוע מיוחד השבת אז אישן עד הצהרים ואחר כך אתכונן אליו.

אבל הבני זונות החליטו לדפוק לי את השבת וקצת אחרי השעה שבע בבוקר כל המרחב שלנו הוקפץ בגלל חדירת מחבלים מעזה ולמעשה עד הצהריים במקום לישון הייתי עסוק בלהיות מוכן, במידה ויקרה משהו בסמוך לישוב שלי, או חס וחלילה בתוכו.
כי במקרים כאלה שבהם אי אפשר אף לדעת מה יקרה עלינו להיות הכי מוכנים שאפשר.

במקום שירים של חלומות שמעתי את הדיבורים במכשירי הקשר ואת רעש המסוקים ואת הדיווחים על היריות של כוחותינו לא רחוק מאיתנו.

הכי מעצבן זו ההמתנה, כאשר נמצאים בערפל. אנשים מודאגים מבקשים כל הזמן אינפורמציה באופן פרטי, למרות שהמידע מופץ לכל התושבים באופן מרוכז לבתיהם.
עוד יותר מעצבן כאשר יש שמועות שאינן מבוססות אבל כשהן רצות בשטח, השפעתן עלולה להיות רעה.

הסוף מבחינתנו היה טוב, בעיקר כאשר יודעים מה נשאו איתם המחבלים, מה הייתה מטרתם ומה היה עלול לקרות אם המנוולים האלה היו מצליחים במזימתם.

אחר כך כבר לא היה לי מספיק זמן לנוח ובא לו האירוע החברתי שהיה אמור להיות עיקרו של יום השבת מבחינתי והפך כמעט למשני ואשר נמשך עד שעות הערב המאוחרות.

עכשיו אני בעצם עייף אבל מוכרח להרגיע עצמי מאירועי השבת הזו ובלי משים בזמן שכותב מגלה שאפילו יום שבת כבר עבר לו...

זו לא הייתה ההקפצה הראשונה שלי לאירוע שכזה. אני יודע שגם לא האחרונה. מה שאני מקווה הוא שהתוצאה שבה נגמר אירוע החדירה השבת תישאר אותה תוצאה גם בפעמים הבאות שבהן תהיה חדירה מקן הנחשים ששמו רצועת עזה.
אחרת זו תהיה קטסטרופה!!


שבוע טוב לכם...