לפני כל חג וגם אחריו מגיעות לאוזניי הטרוניות והויכוחים בין זוגות בכל הקשור לבילוי ערב החג אצל החותנת והכל בגלל האוכל שהיא לא יודעת להכין.
זו ממש אקסיומה, כל צד טוען כנגד החותנת שלו שאצלה האוכל פחות טוב מזה שעליו הוא גדל.
אחת הפשרות המצחיקות ששמעתי הייתה כאשר אישה אמרה לבעלה שהיא מסכימה לבלות את החג אצל הוריו בתנאי שהיא תביא איתה אוכל שאימא שלה הכינה!!???...
הויכוח הזה חוצה את כל העדות, כך שלמזלי אין צורך לראות בו משהו מן הפולניות.
אני דווקא אוהב לנסוע אל החותנת שלי ולו מן הסיבה שלמרות שהיא לא פולנייה אלא דרום אמריקאית, "גיפלטא-פיש" היא יודעת להכין כמו שצריך.
אין ספק שכאשר יש בארוחה מנת "גיפלאט-פיש" יחד עם חזרת, הארוחה היא לא "סתם ארוחה חגיגית" אלא שזו ארוחה חגיגית של ממש.
ובכן, את ראש השנה בילינו אצל החותנת שלי ואני זכיתי למנה גדושה של "גיפלטא-פיש" יחד עם חזרת מעולה וכיוון שזה היה טעים כל כך, לא התאפקתי וכמות נכבדה למדי באה אל קיבתי.
ולמה אני מספר לכם את הסיפור הזה רק עכשיו?, לא בגלל שיש לי משהו נגד החותנת, היא דווקא בסדר גמור, פשוט, גמרתי להתאושש מכאבי הבטן שאיתם פתחתי את השנה החדשה...
לפני 17 שנים. 19 בספטמבר 2007 בשעה 20:53