ככה זה בא ממני

לשכן שלי יש עץ גויאבות בשלות שהחלו להפיץ את ריחן.

נפלא.
כל פעם שאני יוצא או בא מכה ניחוח הגויאבות באפי ואני מתמוגג.

הריח הזה הוא לי כמו בושם טבעי שהוזלף על גופה של אשת חלומות מלבלבת ונדמה כי רק מריח גופה אני מסתחרר וחושק אותה, לטעום אותה, לאכול ממנה, להביא אותה אל קרבי.

כמו הגויאבה שאני קוטף מן העץ, חלקה, עסיסית וטעימה כל כך.

והנה יוצאת לה זוגתי מביתנו לעיסוקה והיא מעקמת אפה, "אוף, ריח הגויאבות הזה הוא נורא", היא רוטנת וממהרת להתרחק מן המקום.

ואני מביט בה מתרחקת ושואל עצמי איך אפשר שלא להתמוגג מריח הגויאבה?...