ככה זה בא ממני

איני איש אומניות אלא שלפעמים אני נגרר בעל כורחי אחרי בני משפחתי האומנים (חמותי וגיסתי וזוגתי) לאיזו תצוגה כזו או אחרת.

וכך מצאתי עצמי פעם נוספת באיזו גלריה שאפילו איני זוכר את שמה וכתובתה.

אני משתעמם בגלריות האלו אבל הייחוס מחייב אותי להגיע אליהן, ולו רק כדי להדמות ל"בן תרבות" בעיני בני (יותר נכון, בנות) משפחתי -:)))))))))

בדרך כלל אני עובר מהר מאד על המוצגים ואחר כך ממתין בחוץ, או בקפיטריה אם יש.
לעולם איני מבין את אלה העומדים שעה ארוכה מול ציור או תמונה או מוצג, מביטים על היצירה מימין, משמאל, מלמעלה, מלמטה ואם אפשר גם מאחור.

אלא שבגלריה הזן עצרתי מריצתי אל הסוף, עמדתי בוחן כמה יצירות של עירום, נשי וגברי.

לפתע מצאתי עצמי מהרהר ושואל מה עובר עליו, על דוגמן העירום כאשר הוא ניצב בלבוש חווה מול הציירת המעלה את דמותו וצלמו על בד הציור.

האם הוא משתעמם?, האם כואב לו הגוף בגלל עמידתו הקפואה זמן רב?, האם עצם העובדה שהוא עירום למולה מעלה בו הרהורי זימה כלפיה?, ואם "פתאום יעמוד לו", האם הוא יהיה נבוך מן הסיטואציה הזו?, האם בשבילו זו "רק עבודה", או יש ערך מוסף לרגעים האלה?

האם הדוגמן אוהב את ההיחשפות הזו שלו אל מול עיניים חוקרות?, ממש כמו שאני מרגיש כשאני חושף עצמי לעיניים אחרות אך זרות לי?

והיא, הציירת?, האם היא רואה בגבר העירום שלפניה רק "אובייקט אומנותי" או שגם בה מתעוררים רגשות כאלה ואחרים כלפי האיש החשוף שלפניה", ואם "פתאום יעמוד לו", כיצד היא תקבל את העובדה הזו?, האם תראה בכך דבר טבעי גרידא או שאולי?..

ובכלל, איזה יחסים, אם בכלל, נוצרים ונבנים בין ציירת לדוגמן העירום שלה?

ובכלל, יש כמה "נתוני הסף" הנדרשים מגבר כדי להיות דוגמן עירום.
לא אדע, האם היה דוגמן מושלם ויפה תואר ששימש כמודל למיכאלאנג'לו ליצירת הפסל דוד או שאולי בעיני רוחו בלבד הוא יצר את דמות הגבר המושלם הזה?

דבר אחד אני יודע, לי אין "נתונים מרשימים מספיק " כדי להיות דוגמן.
אני סתם אדם רגיל, אין לי גוף גבוה ומוצק וחלק ללא שער, אין לי תחת מעוצב ולבטח שאין לי פין גברי מרשים המשתלשל לו על זוג אשכים מרשימים לא פחות.

ןמזל שכך הוא, תארו לכם שעוד הייתי מתבקש להיות דוגמן עירום לאומנית המשפחתית שלנו?

בעצם, בהרהור שני, אני חושב שעד שלא מתנסים, לעולם אי אפשר לדעת …