קיבלתי טלפון מפתיע, "סע לפגישה,זה נחת עלינו במפתיע ואיננו יכולים, תייצג אותנו",כך אמרו לי.
הוא הגיע מאוחר מן המתוכנן, חייכן, אותות יום העבודה הארוך כלל לא נראים על פניו, נראה נמרץ, בלי עניבה, מיישיר מבט ואומר "שלום חברים".
הוא מחבק, מניח יד על הכתף, לא מתחמק משאלות קשות ומסרב לומר מילים שימצאו חן באוזני הקהל.
"איני מתכוון לומר לכם דבר אשר אין אחריו כיסוי או שלא אוכל לעמוד מאחוריו", הוא אומר בקול ברור המבהיר עד כמה אינו מחפש תמיכה ואהדה אליו אלא מבהיר את האמת שלו במילים פשוטות, בשיחה אנושית ושקטה למרות המצב הקשה.
פנים אל פנים הוא אדם אחר לגמרי מזה הניבט ממרקע הטלביזיה.
לא הצבעתי עבור מפלגתו, פעמים רבות אני מתנגד למדיניותו ופעמים רבות מסכים איתה, אבל איני יכול שלא להתרשם מן המפגש החם והחיוך הלבבי והאנושי אשר חשתי כלפיו כאשר ראש הממשלה לחץ את ידי...
לפני 16 שנים. 18 בינואר 2008 בשעה 23:24