ככה זה בא ממני

אומרים כי כאשר התותחים יורים, המוזות שותקות, אני לא יודע למה בדיוק מתכוונים כי אצלנו כאשר הפיצוצים נשמעים יש שדווקא עושים שמחות.

אצלנו כאשר שומעים את צעקת הרמקולים המכריזים "צבע אדום", עלינו לתפוס מקום הכי מוגן שיש ולחכות עד יעבור זעם.
ההיגיון והשכל מחייבים זאת.

אבל הרי כמו שאמרתי בתחילת דברי לא תמיד כשהתותחים יורים המוזות שותקות.

ולתמהים שביניכם השואלים למה בעצם מתכוון אני, הרי לכם תמצית העניין בקיצר נמרץ.

בעודי עומד במקלחת, לא מתחשב במצב המים החמור וקילוח המים החמים זולג על גופי בליטוף נעים, בה בעת יש עיסוק לכפות ידי.

האחת מלאת תחליב רחצה שמנוני במיוחד, מלטפת את איברי הלוך וחזור, מעצימה בי ריגושים ולאט אך בטוח מובילה אותי בדרך אל עונג האוננות המבורך.
ואוננות הרי מוזה היא לי.

השנייה, היא עוזרת לראשונה, גם היא מלאה בסבון החלקלק, מעצימה את הריגוש בליטוף אשכים ואצבעות שובבות בין פלחי הישבן.

בעודי רוקד את ריקוד האוננות, ברכי רועדות וגופי מתפתל נוכח הריגוש הגואה בי וכף ידי האמונה על ליטוף זקפתי מעצימה תנועתה נושקת לעור המגורה מובילה אותי אל נקודת האל חזור, לפתע מפלחת צעקה את האוויר, "צבע אדום, צבע אדום, צבע אדום".

15 שניות יש לי למצוא מחסה בטוח, אלא שאני, לא איכפת לי מכלום, שיזדיינו כולם, אני ממשיך ומשפשף שנאמר, "ההצגה חייבת להימשך".

וכך קורה כי בעת שנשמע קולו החזק והרועם של הקאסם שהתפוצץ, ממש באותו רגע מתרגש בי הפורקן הטוב וזרעי ניתז ממני והלאה במטחים מופלאים והמיית הקאסם היא כמוזיקת רקע לו.

ואני, כמי שאמור להיות מנחה ומוביל ביישובי לכללי התנהגות נכונה בעת הזו, עכשיו מבין טוב יותר את כוונת המשפט, "כאשר השמוק עומד, השכל בתחת".

קיבנימאט יא חמאסניקים, תקשיבו לי טוב ותפנימו, כאשר אני מאונן אתם עם הקאסמים שלכם לא תפריעו לי בחגיגה, על אפכם וחמתכם אגמור גם אגמור בקול תרועה רמה, "שהחיינו".