לפני 18 שנים. 6 בדצמבר 2005 בשעה 13:41
יש רגעים ספורים שאי אפשר לספור
יש מקומות שכל הזיכרון שלי מהם
הוא הריח
וטעם ששוטף אותי בריר
קרן שפוגעת בנקודת החן בקימור בין ישבן לאגן
שקע שנהיה אגם לבן של תום.
אצטרובלים וקליפות צנובר עם רקע לים
ורוד פשתה בשפתייך
טעם של כאב
צמרמורת ליטופים
סנטר על מחטים בריח אורן
צוואר מתוח
חזה מושטח בעיקצוצים
קימור חד ושני פלחים
ושני חורים
פישוק רחב ועקבים
אצבעות מתוחות
וידיים אין.
תחושות נאספות לריק
אצטרובלים וקליפות צנובר אל מול עיני
הנעצמות לכחול של ים
שישטוף
בריר