סקיצות מחיים דיספונקציונליים

בימים אלה כשהכול נדמה כמתפורר סביבי, אני חושבת, ומה הלאה?
שנים לא רציתי לדון בנושא אפילו, גערתי בכול אחד שניסה להתערב,
בקושי התאוששתי בעצמי מילדות מחורבנת,
בקושי ביגרתי את עצמי, לימדתי את עצמי, שיקמתי את עצמי,
ועכשיו כשאני בזוגיות כולם פתאום נראים כרואים בי רק רחם.
ואני, שנים ראיתי בו מין אפנדציט ברחם שלי,
נספח בגופי שלא ביקשתי את קיומו
משהו שעלי עוד להחליט אם להשתמש בו או לא
והיום אני יודעת, כנראה שאשתמש בו יום אחד
אבל אני רוצה להיות בהריון מהגבר הנכון
בזמן הנכון, מתוך רצוני החופשי
אני רוצה להיות גאה בבטן שלי, ללטף אותה
להיות גאה שיהיה לי ילד מהאיש הזה
להיות מאושרת, שלמה, עם האיש הזה
האבא של ילדי.
לא מתוך פשרה.
מתוך גאווה.
אבל מיהו האיש הזה?