אמי המרשעת לימדה אותי דבר מה: אף אחד לא חייב לך שום דבר (תודה אמא), אז הלכתי על מקיאווליזם, גרום לכך שתקבל את התוצאה שאתה רוצה, אם צריך גם על ידי תככים ועורמה. (לא, אל תראו אותי ככה, אני בן אדם ישר בדרך כלל WINK WINK) אולי כעכבישה קטנה טויתי קורים, כשכולם במדרון חלקלק מובילים אלי. כי ככה אני, עקשנית (אחרת לא הייתי מגיעה לשום מקום), ורציתי להפיל אותך ברשת. באמת שלא בכדי לנשוך לך ת'ראש, אלא בשביל לטפל בך, ובשביל שנאהב זה את זה- אבל לא משנה...
אולי רציתי פרוייקט, פרוייקט חיים, אגוז שיקח שנים לפצחו, שיהיה לי מעניין - וגם טעים בסוף (לא אמרתי שאני תמיד רוצה מה שטוב לי- לפעמים אני סתם רוצה מה שאני רוצה). אבל אתה השתחררת מכול הקורים, ברחת, קרעת אותם במנוסתך. אז אתמול קיבלתי אינסייט חשוב (תודה אגב): אפילו מקיאוולי לא היה ממליץ לנסות לטפס על קיר חלק, כשהתוצאה הכמעט בטוחה- התרסקות.
ומעניין לעניין באותו עניין, יש לי אישה בת 60 ומשהו שלקחה גבר "מדהים" (וגם אגואיסט, נרציסיט), כמובן שעבר גם התעללות פיזית בילדות כפרוייקט חיים- 32 שנה. ואני מסתכלת עליה בסקרנות, היא בסוף פיצחה אותו, לימדה אותו לאהוב, והיא בלעה המון המון שיט, ומשחקי קירבה ריחוק ונשים אחרות, אבל ב-10 שנים האחרונות הוא כבר לגמרי מונוגמי איתה. (איזה הישג הא?) אמנם הם לא גרים באותו בית-בגלל הבעיות אינטימיות שלו, אבל היא כבר התרגלה "לחופש שלה" (בזקנתו הוא נעשה עוד יותר נודניק נרציסיסט, אז עכשיו זה טוב לה שהוא לא יושב לה על הווריד 24/7)
ודווקא האישה הזאת שרבים יגידו- יא אללה איזה סמרטוט רצפה, כבר עשר שנים קוטפת את הפירות, היא הרכיבה את המפטי דמפטי השבור, ועכשיו היא משחקת איתו. ויותר מכול האחרים שלי היא מאושרת ושמחה בחלקה. נו מה תגידו על זה?
לפני 17 שנים. 24 בפברואר 2007 בשעה 8:02
