לא סולחת לך

לא סולחת לך. דווקא הייתי רוצה לסלוח. ולשכוח. ולהוציא את הזבל והגועל והרוע שהשארת לי בלב החוצה לתמיד. ולהיות חופשיה סוף סוף מכל החרא שהשארת בתוכי. אבל אני לא מצליחה. לא יכולה לסלוח לך.
לא סולחת לך. לא מצליחה לסלוח לך למרות שהייתי רוצה, כל כך רוצה למחוק כל זכר שלך מקיומי. להרגיש אישה שוב, לישון בלילה בלי להתעורר מכוסה זיעה קרה בגלל חלום בלהות עליך או על מה שעשית לי.
את החור הגדול, המדמם, מלא המוגלה שפערת בנפשי אף אחד ושום דבר לא מצליח לרפא ואני פוחדת שהוא לעולם לעולם לא יגליד. פוחדת לנצח להתעורר מסוייטת, פרועה ובוכייה בגללך. בגללך. בגללך.
רציתי שתדע שאי שם מאחור השארת אותי גוססת. מדממת. עם פצעים שלעולם לא יגלידו. עם סיוטים חוזרים ונשנים. לכל החיים.
הלוואי והייתי מסוגלת לסלוח לך. הלוואי והייתי מסוגלת לשכוח אותך. הלוואי והייתי מפסיקה להקיא בכל פעם שהזכרונות מציפים וגואים. הלוואי והייתי מרגישה נשית וסקסית ומושכת כמו שהרגשתי עד ליום שפגשתי אותך. הלוואי והייתי חוזרת לאהוב את עצמי כמו שאהבתי לפני שהכרתי אותך. הלוואי והייתי מסוגלת להסתכל על עצמי פעם אחת במראה בלי להיזכר בך. בלי להיגעל ממך. בלי לרצות להרוג את עצמי. או אותך. הלוואי והייתי יכולה לישון לילה אחד רצוף. הלוואי והייתי יכולה לחזור לחיים השקטים והשפויים שהיו לי לפני שהכרתי אותך.
הלוואי.
אני לא סולחת לך. רק רציתי שתדע.