|
|
|
שיחה מתחילה ותוך כמה שניות הוא מתחיל לדבר על זיון, על פנטזיות, רץ קדימה בלי לשים לב שאני ממש לא אתו.
דבר איתי על פילוסופיה, מכניקה, נוירולוגיה, פסיכולוגיה.
Ill be like putty in your hands
תדליק לי את המח אני אקפוץ עליך כמו לביאה רעבה. דיון סוער, פור פליי של מילים, אש בשדה קוצים...
לדוגמא, ברגע זה מושא אהבתי.
אני לומדת לרקוד בצ'אטה וככל שאני לומדת זה נראה לי יותר ויותר מדאיג...
אני מטורפת על ידיים חזקות על אדם דומיננטי. הפחד, ההתרגשות, הכמיהה, האם הוא ילטף ויחבק או יתפוס וינסה לשלוט.
הריקוד עצמו סקסי וחושני, אבל שימו לב לידיים על הגב, על הכתף, על העורף. כל הריקוד נשלט על ידי הידיים שלו, כל תנועה, כל גל של הגוף, כל כיפוף, כמו מריונטה.
אני לא טובה בלשחרר שליטה והאמת בינתיים רוב הגברים שרקדתי איתם היו קצת עדינים עבורי, אבל בתקווה אני אלמד קצת יותר ואמצא פרטנר יותר אגרסיביים, כזה שלוקח את השליטה ולא מבקש בעדינות.
אני כל כך מתגעגעת לתחושה של שגרה ותשוקה, הידיעה שמחכה לי בסוף היום חיבוק, נשיקה, מבט שמתנדנדים בין חום מלטף לתשוקה שורפת.
כל כך רוצה לקבל הודעה "ממי, הזמנתי אוכל והורדתי סרט. בואי ישר אלי תתקלחי אצלי".
אני נוסעת אליך, אתה מקבל אותי בדלת עם חיבוק אוהב ועוטף. אחרי מקלחת חמה אני מתיישבת לידך על הספה, שמה את הראש שלי על הכתף שלך, הידיים שלך עוטפות אותי, מלטפות, תופסות, עוברות על כל גופי.
אתה צובת אותי בשובבות, אני נותנת לך מבט חצי עצבני חצי מרמז ומתקרבת לתת לך נשיקה. אתה מתרחק ממני עם חיוך מתריס, לא נותן לשפתיים שלנו לגעת. אני קופצת על הברכיים שלך והמשחק מתחיל. אתה תופס לי את הצוואר ואני תופסת ומעקמת את האצבע שלך, כל אחד בשיטות שלו מנסה לשלוט בדינמיקה. מי חזק יותר, מהיר יותר, מי יכניע ומי יכבוש. משחק של כוח פיזי, התחמקויות וחיוכים. משחק של תשוקה ואהבה, רגע אחד מתמסרים ושניה אחרי נלחמים. בסופו של הערב מתמוטטים בידיים אחד של השני, נרדמים מותשים, מסופקים, מחוברים לא רק בגוף, גם בנפש.
היה לי את זה פעם, הזיכרון בא והולך, כמו חלום שכמעט זוכרים. מחקה ליום שאמצע את החיבור הזה שוב, ששוב את ההורמונים הממכרים של אהבה ותשוקה ישטפו את הגוף שלי כמו צונאמי שאי אפשר לברוח ממנה. שהראש צועק זהירות אבל הוא כבר מזמן לא שולט במעסים.
Where primal instincts and passions take over and the rational is lost. Where the fight for control is won by the id while the super ego is watching intently.
מישהו שיצאתי איתו תקופה דפק את היד שלו במשחק טניס, כמובן שדבר ראשון שעשה זה להתקשר אלי לבקש שאסדר אותה. כשהגיע הכימיה עדיין היתה שם, הרצון לחזור להרגלים ישנים היה כל כך מפתה אבל ידעתי שיום אחרי זה פשוט יהיה מאכזיו.
הוא שכב על מיטת הטיפולים התחלתי לעבוד על האמה שלו. הוא כל כך ניסה לשמור על פסון, אבל בעבודה על השריר בזמן הפעלתו הוא נשבר.הוא עדיין ביקש שאני לא יקל עליו, זה חלק מהתהליך. עם כל מעבר הוא התפטל, רק קצת, ואם כל התפטלות הרגשתי את כל הרגשות הישנים חוזרים. ההרגשה של השפתיים שלי מתעוררות, רק רוצות לטעום את השפתיים שלו, לנשוך אותו. הלב שלי פועם בחוזקה, הגוף שלי קורה למגע שלו.
המשכתי לעבוד על היד שלו, לשחרר את השרירים כדי לשחרר את העצב. היה כל כך קשה לא לחזור להרגלים ישנים, לשמור על מקצועיות. אני בטוחה שלא רק עבורי אבל גם עבורו.
סיימנו את הטיפול ודיברנו עוד קצת, נפרדנו בנעימות עם חיבוק קליל. כשהוא יצא כל מה שרציתי זה שיחזור בחזרה, יגיד כמה שהוא רוצה שנמצא דרך שהקשר הזה יעבוד, שיתפוס אותי שוב, ילחם בי ויתלתל אותי. להרגיש שוב את החיבוק ונשיקה הזאת שממלאת את כל הנשמה, שגורמת לי to melt בידיים שלו.
בתוחה שיחזור לעוד טיפול כדי שיסתדר עד הסוף, מקווה שאצליח לשמור על מקצועיות בטיפול נוסף. בתקווה יום אחד אמצא את החיבור הזה שוב וזה יהיה בצורה כזאת שתהיה נכונה לשנינו.
אני מעסה רפואית, אני כל כך אוהבת לתקן אנשים, יש ל כישרון למצוא את השרירים הבעייתיים ולדעת איך לטפל בהם. אני משתדלת לא להשתמש ביותר מידי כוח כדי לא להכאיב ללקוח אבל מידי פעם מגיע לקוח עם אנרגיה וכימיה אחרת והצד השובב מחייך :)
היום נכנס לקוח חדש, לקוח כזה שמעלה בי חיוך שובב. גבוה, חטוב, נראה טוב עם ידיים גדולות ומחוספסות, בדיוק כמו שאני אוהבת. הוא פלרטט קצת וידעתי שאפשר לשחק אתו קצת.
עברתי על הירך הקדמית שלו וישר הרגשתי שהרקטוס פמוריס והטנסור פשיה לטה ממש תפוסים (אזור הארבע ראשי העליון) במיוחד לקראת החיבור בין הירך לאגן...
בעדינות עליתי מהברך לירך החיצונית וככל שעליתי הפעלתי טיפה יותר לחץ, הרמתי אתה התחתון שלו קצת כדי להגיע לחבור של השריר הירך לאגן ובעיגולים קטנים נשענתי לתוך החיבור. השריר שלו התכווץ קצת, הפרצוף שלו במאמץ קל לא להתעוות מהכאב.
אמרתי לו בקול עדין 'לא לחצתי כזה חזק, אבל אם זה יותר מידי אני יכולה להיות עדינה יותר'. כמובן שהמאצ'ו שבו יצא ' לא אני בסדר אפשר גם יותר חזק'. עם כל מעבר אני נהנית לראות אותו נאבק בכאב ואז מגיע זמן לעבור הלאה לשמחתי יש עוד רגל, עוד חיבור ירך ואגן, ויש את הגלוט שהוא תמיד תפוס. אני מעשה אותו, מענה אותו, מקניטה אותו וצוחקת איתו.
כשהוא קם הוא מודה לי שוב ושוב, אומר כמה אני שחררתי לו את השרירים, איך שיש לי ידי קסם. אני מודה לו עם חיוך מנומס, נותנת לו את המתיחות המתאימות ובליבי מקווה שיגיע שוב כדי שאני שוב יענה אותו בעדינות.
