ישבנו בפינה של הבר, תשעים מעלות אחד לשנייה. היא לבשה שמלה קצרה, וישבה על קצה הכיסא ברגליים מפושקות. לא יכולתי להסיר ממנה את המבט. רעב עצום לגופה בער בי, והתשוקה לשלוט בה, להרגיש אותה מתחננת אלי, הלכה וגברה.
במשך כמה דקות אחזתי בירך שלה בצביטה, מרגיש את הרעד הקל בגופה. היא שתתה סטלה ועישנה סיגריה, נראית כועסת ומבולבלת מהאחיזה שלי. החיוך שלי התרחב כשהבנתי כמה היא נסערת. היא אמרה שהיא צריכה להתפנות, אך לא נתתי לה להשתחרר מהאחיזה הזו.
כשהחלטתי שזה הזמן להמשיך, קירבתי את אצבעי לכוס שלה. ראיתי איך זה משפיע עליה, איך החום והתשוקה מציפים אותה. היא התקרבה אלי, מנסה להתקרב עוד יותר לאצבע שלי, אבל אני עצרתי אותה, נותן לה לטעום רק את ההרגשה של קרבה בלי הסיפוק המלא.
נשכתי בעדינות את לחיה ולחשתי לה לאוזן, "אל תזוזי מותק." ראיתי איך היא מתאמצת להישאר רגועה, ממשיכה לשתות ולהדליק סיגריה נוספת, אך התשוקה בעיניה לא השאירה מקום לספק.
האצבע שלי שוב נעמדה סמוך לכוס שלה, הרגשתי את החום והרטיבות שמתחילים להציף אותה. היא הייתה כל כך מיוחמת, שהייתי יכול להרגיש את הרצון שלה לשבת על הירך שלי ולהשאיר את הג'ינס שלי רטובים מהגמירות שלה.
"תבקשי," לחשתי לה. ראיתי איך זה משפיע עליה, איך היא נרטבת ומתייסרת בכל פעם מחדש. היא נתנה לי נשיקה קטנה על הלחי, והמשכתי ללחוש, "תבקשי." הכנסתי את האצבע לתוכה לאט והוצאתי מהר, רק כדי להקניט אותה עוד קצת. היא נשכה את השפתיים ונשמה עמוק, נלחמת בתשוקה שלה.
"תכניס לי את האצבע," מלמלה. אבל זה לא היה מספיק. "תבקשי, אני לא עובד אצלך," חזרתי ואמרתי.
"אתה יכול בבקשה להכניס לי את האצבע לכוס," ביקשה בשקט בשקט, קול מתוק וכנוע. בפנים, ידעתי שהיא מתחננת על כל סיב שלה, רוצה שאמלא אותה ברגע זה.
ובראש שלה, ראיתי את המאבק, את הכעס המוסתר, את הזעקה הפנימית: תדחוף לי כבר את האצבע המזוינת, יא בן של זונה.
אבל אני נהנתי מהמשחק, מהשליטה המוחלטת. עכשיו, כשהיא הייתה כל כך קרובה לשבירה, ידעתי שהכוח היה כולו שלי.