חלום רטוב ולח? כך היא חשבה כשקמה בבוקר. התחושה הייתה כל כך מציאותית, שזה חייב היה להיות חלום. אבל האמת הייתה הרבה יותר סוערת.
בלילה ההוא, בחנו את הגבולות שלה בצורה שהיא לא תשכח במהרה. ערבוב איברים, קולות הנאה ולחישות של מילים. היא הרגישה את ידי על גופה, נוטפת זיעה, כשכל תנועה וכל מגע תוכננו בקפידה להעמיק את החוויה שלה. קשרתי אותה, נתתי לה להרגיש כל נגיעה וכל נשימה, ומשכתי אותה אל מעבר למה שחשבה שאפשרי.
השאריות של הפנטזיה המופלאה הזו עדיין רודפות אותה בבוקר, כשהיא עוצמת את העיניים ומנסה לשחזר כל פרט. הזיכרון של הידיים שלי, של הרגעים המופלאים האלה, מתערבב בתודעה שלה.
אבל המציאות לא השאירה מקום לספקות – היא זוכרת במעורפל איך אמרתי לה בסוף הסשן שמגיע לה קפה קר ומתוק, כי היא הייתה ילדה טובה. וזה מה שהיא זכרה כשהתעוררה – הקפה הקר, סימן לכך שעברה את הלילה בטירוף חושים שלא היה חלום, אלא מציאות סוערת.
