הקפיצה

ההפתעה שציפתה לה...ככה היא סיפרה לי
לקח לה הרבה ימים..לילות ארוכים...שתיקות מתוקות......
בוקר חורפי היה וענני גשם יפים וכבדים נעו במהירות בשמי תל אביב.
לא היה בגשם המטפטף ובזרזיפים הדקים כדי לבשר על הבאות.
הטלפון שצילצל היה ארוך עד שנענה על ידה...
זה היה ההוא...
ההוא שאת שמו אמרה רק בלחישות האהבה שלה בטלפון איתו.
ההוא שהיה מרדים אותה כל עת שנרדמה על העבודה הרבה שהגיעה תמיד בזמן הלא מתאים מהמשרד שליד הצומת הצפונית.
אני מבקש לספר לך לחש...
אתה לבד שאלה בחשש הבוקר העגמומי שמבחוץ..
לבדי..אבל מתרגש , פוחד ... אבל החלטתי...
שיערה הקצר שזה עתה יצא מחפיפת הבוקר חש בעקצוציות ההתרגשות..
הנה זה בא היא הרגישה...
יכולותיה המאגיות המתפתחות אמרו לה דבר ... חשה בשקט המתפרץ בעוצמה שבאה ללא אזהרה...
כמו הצונאמי האחרון שנכפה עלינו מהמערב באחרונה ...
אני מבקש הוא אמר והביישנות המוכרת נשמעה בקולו....אני מבקש...חזר בשנית..
שתשלטי במיניות שלי....האורגזמות שלי...בגמירות שלי...
הצעקה שלא באה לידי ביטוי ... היתה כמו בפעם ההיא בביקור המשפחתי בתפוח הגדול לפני חודשיים...
שביקש את שביקש... והתחנן שתינצור בליבה..
חיוך רחב וגדול התפשט על פניה המקסימות וחיוכה שובה הלב..
הנה זה בא...
אמרה בפולניות שלא נמחתה גם אחרי הדור השלישי ...
הנה זה בא....
המשך יבוא...אם יבוא.