עברו כמה שניות עד שמישהי מהן בכלל שמה לב שפתחתי את הדלת. במסדרון רצו כמה בנות בבגדי ים מחדר לחדר כנראה שיכורות. אף אחת לא שמה לב אלי למרות שניסיתי לקרוא כמה פעמים. "אמאל'ה!" צרחה נשמעה פתאום. בדלת אחד החדרים עמדה צעירה, אולי בת 25, מכסה בידיה חזה חשוף. סגרתי מהר את דלת הקומה לכדי חריץ ואמרתי מבעד לדלת: "סליחה, לא רציתי להפריע, רק רציתי לבקש שתנמיכו קצת את המוזיקה.." סגרתי את הדלת, מסמיק ומובך. הסתובבתי לכיוון גרם המדרגות והתחלתי ללכת. דלת הקומה נפתחה.
"הי אתה!" הסתובבתי ופלאש של מצלמה סינוור אותי. "מה נראה לך שאתה עושה? פורץ לקומה בלי לדפוק? מציץ? יא חתיכת סוטה! בוא בוא לכאן!" צעירה עם שיער שחור חלק ועיניים כחולות חודרות הביטה בי בזעם. שוב פלאש. "בוא אמרתי!" התקרבתי אליה. "אני ממש מצטער, רק רציתי לבקש שתחלישו קצת את המוזיקה.. כנראה לא שמעתן והיה פתוח. מבטיח שלא ראיתי כלום.." המשכתי להתנצל. "סתום ת'פה ותכנס או שאני מזמינה לך משטרה!". נכנסתי אחריה. ריח של וויד מעורב בכלור מילא את כל המסדרון הצר. היא נכנסה לחדר השלישי מימין. נכנסתי אחריה. "שב!" היא הצביעה על כסא עץ ישן ומכוער שעמד ליד שולחן כתיבה שהשלים את הסט. "תביא את הפלאפון שלך! עכשיו!" היא אמרה בזעם. הבאתי לה את המכשיר וניסיתי להסביר: "לא צילמתי, נשבע גם לא ראיתי כלום. זה היה טעות, בחיי". הלב שלי דפק על מאתיים. אם היא תתקשר למשטרה ותדווח שהטרדתי אותן או הצצתי זה הסוף שלי... "מה הקוד?" עניתי מיד: 2602. לא צילמתי, באמת!" היא פתחה את הטלפון והתחילה לגלול את התמונות בגלריה.
"רואה? לא עשיתי כלום. עכשיו בבקשה אפשר ללכת? אני חייב לישון כמה שעות. יש לי יום ארוך מחר ואני חייב לישון כמה שעות..."
"ללכת?" לראשונה עלה על פניה חיוך שובב. "רק הגעת..'
המשך יבוא...