מתיישבת לידי ישיבה מזרחית, אני מזהה עור לבן וחלק בין כפלי המכנס שלה, כמו קנבס הממתין לצייר.
"היי" אני מביט אליה בחיוך, מתאמץ להסתיר את החשק שלי לצייר עכשיו ברגע זה. שנינו הגענו לאותה סדנה יחד, בנושא טנטרה שליטה התמסרות והקשר ביניהם. הסדנה מתנהלת די רגוע, הרוב מתחילים וסקרנים גם היא כזאת.
אנחנו מיד מצוותים אחד את השני לאותה קבוצה מתרגלים יחד, פעם היא כנועה, פעם אני כנוע. אני לא נותן לה לגעת בי יותר מדי, "רק מעל הבגדים" אמרתי מיד בהתחלה והיא מכבדת, פה ושם גונבת ליטוף ומיד מחזירה את היד למקומה.
כשהיא מרשה לעצמה אני מרגיש טירוף שם, אני מרגיש את הכוח שלה, את היצר שלה, היא חזקה, אכזרית, הציפורניים שלה חודרות דרך החולצה, ננעצות פנימה. 'זה יהיה מאתגר' אני חושב לעצמי בהנאה, מדמיין כיצד כל הפראות הזאת נכנעת אליי, מתחננת להתמסר, בוכה, שורטת משתוללת כמו ילדה בחנות צעצועים, הרי זה מה שהיא באמת רוצה, בשביל זה היא באה לפה, שנינו יודעים זאת.
אחרי כמה שעות הסדנה נגמרת, אני רואה אותה מנסה לברוח ממני, הולכת במהירות לחדר אחר, אני הולך אחריה מושך לה בשיער ומקרב אותה אליי בכוח, "אל תברחי ממני" אני אומר לה ומושך אותה אליי. היא מתאמצת ומנסה לשווא לעצור גניחה שבורחת לה, כל כך חלשה רק אני והיא שומעים אותה. אני עוזב את השיער בוחן אותה אם תתרחק אך היא לא זזה, אני מחבק אותה נושק לצווארה אני חש את ההתרגשות בה את הפחד, את רעד הקל בברכיה כשאני עומד מאחוריה, היא יודעת אין לאן לברוח, היא בכלל לא רוצה לברוח, אולי קצת מעצמה לרגע.
אנחנו יוצאים לכיוון החניה, היא מתלווה אליי אפילו לא שואלת לאן נוסעים, גם אני האמת לא יודע לאן, אני רק יודע שאני חייב לצייר, חייב להפוך אותה ליצירת מופת, עוד הלילה.
אנחנו נכנסים לאזור של פרדסים, היא לא אומרת מילה אבל אני רואה איך היד שלה אוחזת פתאום חזק את הידית, כאילו משהו בה פוחד ממש, אני מלטף את לחיה בידי והיא נרגעת, נשענת לתוך כף ידי, מתרפקת אל החום, אמי רואה כיצד היא כעת מרפה את האחיזה, משחררת את ידה מידית הדלת.
אני עוצר בקרחת קטהה במעבר בין שתי שורות עצים. "חכי פה" אני אומר לה ויוצא להוציא מחצלת שלקחתי מאחי הקטן, אני כל כך שמח עכשיו על המחצלת הזאת, בחיים לא מחזיר אותה.
"אף פעם לא ניסיתי" היא אומרת כשאנחנו מתיישבים על המחצלת, "אני יודע" אמרתי לה ונשקתי על שפתיה, היא מוציאה לשון שובבה ומלקקת את שפתיי. אנחנו יושבים ומדברים כמעט שעתיים כמעט ללא מגע בכלל, עליה על החיים, על הגרוש, הילדים, האקס שפגע בה, היא בחורה מדהימה.
מדי פעם משב רוח מזיז את העלים מעלינו ואור הירח מאיר אור כחלחל על רגליה הלבנות, על ישבנה החלק, מראה לי את הקנבס, חושף את הבד הלבן הממתין שאצבע באדום, בסגול וכחול שאלטף ברוך.
אני מתקרב אליה, מלטף את זרועה, נוגע לא נוגע בה, היא מתרגשת, באופן לא מודע היא מתחילה לכשכש בזנב, רוקדת מצד אל צד, כמעט מבלי שאכוון אותה היא מתכופפת מטה, חושפת את הקנבס החלק, ממתינה למכחול שימלא אותה בתוכן, שיחשוף את יצירת האומנות המסתתרת בה.
היא יפה, קולה ענוג, מתחנן, דמעותיה זולגות על לחייה, על החולצה. "זוכרת את הצבעים שלך?" אני שואל אותה, היא לא עונה, מבולבלת, רק לפני כמה שעות היא למדה בפעם הראשונה על צהוב ואדום, הכל עדיין מבולבל שם מתחת לתלתליה האדומים.
היא מתעשטת מיד, היא שכחה, "די, אדום" היא אומרת ומתכנסת בתוך עצמה על הארץ, מתכרבלת, מתקפלת בין ברכיה. אני עוטף אותה בחיבוק חם, "די זה נגמר" אני לוחש לה, "את בטוחה". היא מתייפחת, דמעותיה מתערבבות לתוך פיה והיא מנשקת אותי ברעב, נותנת לטעום את טעמן המלוח בפיה.
אחרי 10 דקות היא מתכופפת שוב, הפעם לבדה לגמרי, אני יושב מביט בה, לא מתקרב אליה, מעשן מהגוינט שלי ולא אומר מילה. אני נושף את העשן אל הישבן החם שמתכווץ כעת מכל משב רוח, כל נשיפה עשן על עורה מורגשת אצלה כעת, אני יודע שהיא מרגישה את זה.
אני מניח את הגוינט בצד, מתקרב אליה, היא פוחדת עכשיו, היא מכשכשת בזנב שוב הפעם יותר במרץ, אני נעמד מאחוריה, מקפיד שלא תראה אותי בכלל, כף ידי מתחילה ללטף את האוויר מסביב לישבנה, מבלי לגעת בה כלל אני רואה אותה מתייסרת, מכשכשת, מגיבה אל החום הנובע מכף ידי. אני רוכן אליה, מנשק בשפתים רטובות את כל הצבעים שלה, נושף אויר קר כנגד הרטיבות והיא פולטת צעקה. קולה כל כך עדין ומתוק, כל כך רועם וחזק , הציור כולו הופך כעת למנגינה מתוקה, אני מנגן עליה והיא שרה לי בפרדס תחת אור הירח.
לאט לאט עולה האור, עוד מעט יבואו פועלים וחקלאים לשדוד מאיתנו את גן העדן הפרטי שמצאנו לנו, אני מקפיץ אותה בחזרה לרכב שלה, היא מצחקקת כמט נערה מתבגרת בדרך חזרה, אני נםרד ממנה בנשיקה רטובה, היא נושכת את השפתיים שלי עד כמעט דם ובורחת אל האוטו שלה.
למחרת בבוקר היא שלחה לי תמונה של הציור שלה, היא היתה כל כך גאה בעצמה, גאה בצבעים שלה.
ילדונת מהממת שכמוך, להתאהב בך זה תמיד הדבר הנכון לעשות נסיכה 💙
