אתמול בבוקר (צהריים - בכל זאת שבת) דיברנו, תוכדי התכתבות היא אמרה " אני רוצה שתבוא" - היא לא ציפתה שאבוא, היא יודעת שיש לי קושי עם ספונטניות - שאלתי אותה מתי, והיא ענתה "עכשיו"
בדקתי עם אשתי שזה בסדר מבחינתה ויצאתי אליה, הצלחתי להפתיע אותה ולשמח אותה ולהראות לה שאני מנסה ומתאמץ - כי היא שווה את זה.
החיבוק שלה היה חסר לי כלכך.
הייתה לנו שיחה פתוחה וארוכה, נפתחתי כמו שלא קרה לי כבר שנים ובכיתי המון.
הרשיתי לעצמי להיות חשוף ופגיע, והיא הוכיחה לי - היא לא כמו אחרים. היא פשוט היא. היא מקבלת אותי חשוף ופגוע ועוטפת אותי.
בזכותה אני מצליח ללמוד, לשנות. להתחבר לעצמי.
יש לי דרך ארוכה, אני יודע ולא ממהר.
יש לי המון לעבוד דברים לעבוד עליהם.
אבל היא רוצה להיות שם, היא רוצה לעזור לי. היא גורמת לי לרצות לעזור לעצמי.
תודה על זה, תודה עלייך.
דוב -
אני לא יודע אם אתה קורא את זה, או אם אתה כאן בכלל אבל למקרה שכן-
אני רוצה לומר תודה.
תודה שאתה העוגן שלה, תודה שהיית ואתה עדיין שם. תודה שאתה עוטף ושומר עליה.
תודה שאיכפת לך ושאתה שם כשהיא צריכה אותך.
תודה שהיית כל מה שאני לא הצלחתי להיות.
אני יודע שזה לא נראה כך אבל אני באמת מודה לך ומעריך אותך.
