לפעמים אני מוצא את עצמי בלי מילים, במיוחד כשטוב לי.
גבריאל ואני קבענו דייט ליום שני אבל ביום ראשון אבא שלי נכנס לבי"ח עם תסחיף ריאתי מה שהכניס אותי לחרדות ואמרתי לה שכנראה לא אגיע, כמובן שהתנצלתי.
ביום שני בבוקר הייתי במצב מאוד לא רגיל עבורי והרגשתי שאני תכף מאבד את אבא, זה הפחיד אותי ובער בי הצורך להרגיע את הפחד.
דיברתי עם אישתי וסיפרתי לה שאני מרגיש שאני זקוק לסשן, לפרוק.
היא מצדה כלכך הבינה את הצורך שלי ובאהבה גדולה. (מדהים בעיניי השינוי שגם היא עוברת)
גבריאל ואני רק בתחילתו של הקשר שלנו, ולא ידעתי אם יהיה נכון בדייט הראשון שלנו לעשות סשן, אז לא כיוונתי לשם ואמרתי לה שאני כן רוצה לבוא, אבל אני רוצה גם לפגוש חברים בנוסף, אחרי הדייט.
היא הבינה את הצורך ונתנה לו תוקף, ואז הפתיעה אותי ואמרה שהיא תצטרף גם למפגש החברים (חברים משותפים כמובן) מה שריגש ושימח אותי ממש.
הגעתי לגבריאל בשעה שמונה בערב, וההתרגשות גאתה בי, הלב שלי דפק חזק ואז היא פגשה אותי במעלית.
החיבוק החזק... הייתי זקוק לו.
נכנסנו לדירה והיינו קרובים מחובקים, זה הרגיש כה נעים וטוב.
דיברנו, צחקנו, התערבנו.
בשלב מסויים שאלתי אותה מה היא רוצה, והיא ביקשה סשן.
היה לי טיפה קשה להרשות לעצמי להכנס למוד הזה (ראו פוסטים קודמים לסיבה) אבל הצלחתי לשחרר מספיק כדי להעניק לה, לשנינו, משהו שהיה חסר לנו.
וזה היה נהדר.
אם תרצו, אתם יכולים לקרוא על הסשן כאן -
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=30203&postid=1337035
ואז נסענו לפגוש את החברים, היה ערב מלא בצחוקים ובהתרגשות גדולה להכיר שני אנשים חדשים ומופלאים.
עוד אכתוב על החלק הזה של הערב בנפרד.
זה היה דייט מופלא.
תודה גבריאל שלי על שאת סומכת עליי.
תודה על ערב נהדר.
תודה על הרגישות, ההכלה והקבלה שלך אותי.
פשוט תודה.