לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מצחיק אז צוחקים, לפעמים גם כשלא מצחיק.

לפני 4 שנים. 21 בפברואר 2020 בשעה 9:22

אחרי שבילתי יותר מחצי יום במיון 

הבנתי שכרגע אף אחד/ת ושום דבר לא יכולים להקל או לעזור עם הכאבים שאני סובלת.

 

מה לעשות, הכליה שלי, שוב החליטה שהיא בלון נוזל. והיא כואבת כאבי תופאת ממש לא נעימים. ואחרי שמאתמול ב13 בצהריים  ועד הבוקר ביליתי במיון בבדיקות בהן לא נמצאו האבנים המואשמות, לא באולטרסאונד ולא בct הוחלט שיצאו עצמאית והגוף צריך להחלים מהנזק בינתיים  וכשגם מורפיום לוריד לא עזר. התיאשתי ושבתי הביתה.

כשכלום לא עוזר אני פשוט חייה עם הכאב.

ואף אחד לא מבין את זה.

 

איזו עוד ברירה יש לי?

ברצינות?

 

מה נשאר לעשות?

אם רופאים לא מצליחים לעזור מה הלאה?

 

ואל תתחילו עם רפואי...

בתהליכים כבר לזכות ברישיון...

לפני 4 שנים. 21 בפברואר 2020 בשעה 9:22

אחרי שבילתי יותר מחצי יום במיון 

הבנתי שכרגע אף אחד/ת ושום דבר לא יכולים להקל או לעזור עם הכאבים שאני סובלת.

 

מה לעשות, הכליה שלי, שוב החליטה שהיא בלון נוזל. והיא כואבת כאבי תופאת ממש לא נעימים. ואחרי שמאתמול ב13 בצהריים  ועד הבוקר ביליתי במיון בבדיקות בהן לא נמצאו האבנים המואשמות, לא באולטרסאונד ולא בct הוחלט שיצאו עצמאית והגוף צריך להחלים מהנזק בינתיים  וכשגם מורפיום לוריד לא עזר. התיאשתי ושבתי הביתה.

כשכלום לא עוזר אני פשוט חייה עם הכאב.

ואף אחד לא מבין את זה.

 

איזו עוד ברירה יש לי?

ברצינות?

 

מה נשאר לעשות?

אם רופאים לא מצליחים לעזור מה הלאה?

 

ואל תתחילו עם רפואי...

בתהליכים כבר לזכות ברישיון...

לפני 4 שנים. 18 בפברואר 2020 בשעה 16:51

אבל יש לי יותר מידי בלגן בראש.

הגוף שוב סוג של בוגד בי.

אומנם קל לי יותר להתמודד כשאני מוקפת אהבה ואנשים שתומכים בי.

אנשים שפשוט אומרים לי שוב ושוב שלגיטימי לנוח לא לעשות דברים ולתת לעצמי זמן להתמודד עם הקשיים.

ופשוט לא לעשות 

וכמה שאישתי ובעלי דומים.

כך הם סופר שונים

אישתי חדה ישר ולעניין.

מכה בברזל כשהוא לוהט וחם.

ומקופפת אותו לצורה שהיא רוצה.

 

בעלי עדין יותר, רגוע מדבר בצורה רכה ומסופר מנסה לא לפגוע. פחות חד ולעניין ויותר בקטע של זה מה שאני חושב תעשי מה שאת רואה לנכון.

 

 

ואני אוהבת.את שניהם

ככל אחת/ד והגישה הקסומה שלו/ה

 

לפני 4 שנים. 16 בפברואר 2020 בשעה 0:54

זה הדברים הקטנים שעושים לי שמח,

לא פחות מהדברים הגדולים.

עברתי משהו גדול ומטלטל.

שיחה קשה וכבדה שהייתי חייבת לעצמי לעשות.

וזה פשוט הטריף לי את השכל בצורה טובה ומשגעת שאישתי לא הסכימה לשניה לתת לי לעבור אותה לבד.

והיתה שם איתי יד ביד וצעד בצעד לאורך כל הדרך.

וזה מדהים, איך היא ובעלי מסתדרים.

מפטפטים לאורך היום.

מדברים עלי ודואגים לי וחושבים יחד איך לעשות דברים כדי שיהיה לי טוב!

ואיך בשיחה הזו שניהם יחד היו לצידי זקיפים ששומרים עלי מהעולם.

פלא שאני כל כך אוהבת ומאוהבת בהם?

הם פשוט פה בשבילי בהכי טהור ואמיתי שהיה לי אי פעם.

ואני מודה, לא חשבתי שאי פעם יהיה לי דבר כזה פעם אחת.

ואז זכיתי בזה בפעם הראשונה לפני שש שנים.

זכיה בלוטו קראתי לזה!

ועכשיו, עכשיו זכיתי בזה פעם שניה.

והפעם היא קראה לי זכיה בלוטו וגרמה לי לבכי של אושר!

 

ואני על גג העולם!

 

והיום, היום עוד אתגרון קטנציק הושג.

הבן זוג שלה הרגיש בנוח מספיק לפלרטט איתי! וזה היה כל כך מחמיא.

 

בכנות אישתי ובן זוגה כל כך, כל כך יפים,

שזה ממיס את הלב!

ובן זוגי גם!

איך זכיתי בכזו ערמה של אנשים איכותיים, טובי לב, יפים מבפנים ומבחוץ.

ושוב כולנו אמנים!

 

עונג שבת!

ואפילו יום האהבה הראשון שחגגנו אי פעם, רק כי רצינו לפנק אותם!

 

וזה הכל מרגיש כל כך נכון וטוב.

כל הבעיות כרגע מתגמדות!

 

 

 

לפני 4 שנים. 12 בפברואר 2020 בשעה 5:23

ונחזור לעונג

לנעים המהנה שאני אוהבת למלא בו את הבלוג שלי.

 

אישתי המושלמת עושה לי שמח בלב.

עושה לי שמח בתחתונים

עושה לי שמח בעיניים

עושה לי שמח

 

זה מדהים כמה מהר נכנסת לי ולנו ללב.

כמה בקלות את מסתדרת עם אהובי.

ובאיזו טבעיות מרגיש לי נכון איתך.

 

תמשיכי להיות את!

לא שמה זין

לא מתפשרת

לא מוותרת

כך כמו שאת.

עם כל הטוב לב שלך וכל הרוע (לאחרים כן)

 

 התאהבתי כל כך מהר.

רק רוצה שזה ימשיך וימשיך

 

את מושלמת!

 

נ.ב. 

הזוגי מוסר תודה על אתמול!

 

 

לפני 4 שנים. 9 בפברואר 2020 בשעה 15:22

אז עברו כמה חודשים וזה פשוט לא ניגמר ולא עובר. ונמאס לי לשתוק להבליג ולסובב את הלחי השניה.

ובכלל שסטירות זה לגמרי לא הקטע שלי.

נמאס לי שהיא משחקת את הקורבן כשלאורך כל מערכת היחסים הייתי צריכה ללכת על קליפות ביצים, בן זוגי היה צריך ללכת על קליפות ביצים ושנינו היינו צריכים לוותר ולהתגמש בכל מה שחשוב לנו כי לה זה הפריע. כי לה לא היה נוח או כי לה זה לחץ על טריגרים.

הכל לחץ לה על טריגרים.

אם נאלצתי לבטל פגישה כי הייתי חולה קיבלתי ריגשי של שבוע, על כמה אני מדליקה את חרדת הנטישה שלה. אם הייתי עסוקה כשהיא הייתה פנויה כי חלילה וחס יש לי גם חיים הייתי לא בסדר ולא היה לי זמן לעוד מערכת יחסים. וכל זאת למרות שעוד בתחילת הקשר ניסיתי לתאם ציפיות לכמה היא מצפה שניפגש, איך היא מצפה שמפגשים יראו ומה הם יכילו. 

וכשסוף כל סוף העזתי והעלתי את הקשיים שלי בקשר לשיחה, הפכתי למפלצת ולא בסדר כי אני לא בוטחת בה. הפכתי שוב לאשמה!

גם כאשר ניסיתי להסביר מה עושה לי רע וקשה. ואיפה אני מבקשת שתבוא לקראתי. כי לחפש את עמק השווה בקשר היה מושג זר ומוזר לה. היא ידעה לתת רק מתי ואיך שבא להומוציא אותה באור חיובי מול העולם.

ולקחת כל הזמן וכמה שהיא רק רוצה ויכולה. ואבוי אם אומר לה לא, גם אם הלא הוא כי אני פאקינג חולה ולא יכולה. 

למי אכפת?  כי זה לא שהיא לא יודעת שאני נכה או לא אמורה להבין בעצמה מה זה להתמודד עם כאבים כרונים וקושי לתפקד.

אבל רק לה אלו פרוולגיות שמגיעות.

העבודה והלימודים שלי בכלל לא שוות ערך לעבודת הקודש שלה בקהילה הגאה.

הנסיון שלי לבנות לעצמי חיים הם אפס מאופס לאומת המהפך שהיא עוברת.

ואני אפס מאופס בהשוואה אליה.

כך גרמה לי להרגיש כל החצי שנה שהיינו יחד!

 

אני?  אני הרגשתי כבת זוג מתעללת ומזניחה.

ואז כשעוד העזתי להתוודות על רגשות כלפיה ולהבין כשהיא לא חשה מוכנה להחליט אם מרגישה כך כלפי, הפכתי שוב למפלצת שמלחיצה...

וצריך להיפרד ממני כי זה לא עובד.

ואחרי ששברה לי את הלב ושבוע בכיתי

לבוא חזרה ולהתחיל הכל מחדש.

אבל העזתי לדבר כבר, לומר שמפריעים לי דברים, חלילה וחס לא לסגוד לאדמה שהיא הולכת עליה. ולנסות לפתור בעיות.

אז היא שברה את הכלים ולא משחקות, נעלמה לשבוע באמצע שיחה בלי שום התראה.

והעיזה לשוב ולהתריס בפני,

שאני!

אני כמובן שוב לא בסדר!

כי כך לא מסיימים יחסים.

כי כמובן הייתי צריכה לזחול על הגחון בפניה ולהתחנן שתסלח (רגע שנייה אני רצה)

 

ואז בנסיון אחרון ונואש לסיים את זה בוגר, 

עזבתי את כל המרחבים הוירטואלים שהיא מנהלת בפייסבוק כדי לאפשר לה מרחב בטוח.

מה שהיא עד היום כמובן לא עשתה גם במרחבים שאני מנהלת.

אלה להפך הגדילה לעשות ושיחקה משחקים מלוכלכים גם פה, בכלוב.

חוסמת בפני גישה לכל מרחב שהיא יכולה. מטרילה ועוקצת כשאני מנסה ליצר לעצמי מרחבים משלי.

ומגדילה לעשות ומנסה לתקוף ולפגוע במי שאני מנהלת איתה מערכת יחסים חדשה.

 

נמאס לי לשתוק!

נמאס לי שהיא עושה עצמה קורבן כשהיא רחוקה מלהיות כזו.

נמאס לי להיות המבוגרת האחראית כשהיא ילדה קטנה שעושה טאנטרום וכולם נותנים לה סוכריות.

תתעוררו!

כי אתם הבאים בתור לעבור חרם על ידה

כי אם לא תלכו בזהירות מספיק על קליפות הביצים סביבה.

היא תשלח את המינינים הקטנים לאיים עליכם! שאם לא תתישרו ותסתמו את הפה.

היא תפגע גם בכם.

 

 

אז הינה!

הינה הצד שלי!

פאקינג 15 שנים אני בכלוב.

ולא חסרות הנשים והגברים פה שניהלו איתי קשרים או מערכות יחסים או סתם חברויות שיכולים/ות להעיד על האופי שלי.

על הדאגה שלי

על כך שגם 10 שני אחרי אני לצידם!

נותנת כתף כשצריך.

אבל כשמתנהגים אלי כבת אדם.

לא כזבל!

 

כן גם נשלטות יכולות להיות מתעללות ומסוכנות מסתבר.

לא חשבתי ששוב אפול למערכת יחסים מתעללת. 

אבל הינה התבדתי.

 

 

לפני 4 שנים. 7 בפברואר 2020 בשעה 0:39

היום שוב הבנתי כמה נפלא ומיוחד זה, שאחרי שש שנים (נפלאות קיצ'ייות ודביקות) יחד.

הסקס שלנו עדין מדהים, מיוחד, מפתיע ומטריף באיכותו.

 

נתחיל מזה שלאורך כל השנים הללו אנחנו כמעט תמיד גומרים יחד או כמעט יחד, כלומר אני גומרת מה שמוביל לגמירה שלו דמובילה לעוד גמירה שלי וכו.

אנחנו עדין מצליחים לתת טוויסטים מגניבים לדברים, לחדש אחד לשנייה ואפילו להפתיעה.

אני מוצאת את עצמי נהנת מדברים שבעבר אפילו דחו אותי.

שבהתחלה לחצו לי על כל הטריגרים הרעים ועכשיו מרטיבים אותי לגמרי.

ממיסים אותי אפילו.

 

זה מעולם לא היה מוחבא ,שיש לי אישיו קשה במיוחד עם ידיים שמתקרבות לי לפנים.

ועם דברים בכלל, שמתקרבים לי לפנים וקשה לי להסביר כמה, רפלקס ההקאה שלי היה תמיד רגיש מאוד.

(לשמחתי הניתוח הקל על כך מאוד)

 

אני אוהבת לענג אותו, לראות, לשמוע ולחוות אותו כשטוב לו. וכן עם כמה שיש לי ידיים טובות, הפה והלשון שלי טובים יותר.

 

אתמול בערב הוא הפתיע אותי והתחיל לשחק לי בחזה באמצע סרט שראינו.

סימן מובהק עבורי לעתיד לבוא, התענגתי מהמגע, מהגיוון, הטיזינג והמבט המשועשע שלו עם כל גניחה שהחליקה לי החוצה.

הדיוק שהוא נוגע בי אחרי שלמד אותי לאורך כל כך הרבה זמן, מטובל באותם פרפרים בבטן שאני חשה עדין כל פעם שהוא נוגע.

 

בדרך כלל הוא לא מספיק לבקש כי אני נוטה לזנק על הזין היפיפה שלו בפה פעור ולשון רוטטת. וכן אני גם מודה שלפעמים אני מתקמצנת מעט על המציצה כדי להתענג על חדירה ארוכה יותר.

אבל הפעם הוא ביקש כל כך יפה.

הוא אפילו הסמיק קלות. ואוך כמה שגבר מסמיק עושה לי את זה.

והאהוב המסכן שלי גם חולה ואומלל, אז כמובן שהתענגתי בעצמי על ההזדמנות לפנק אותו ממש ממש ממש.

הלשון והשפתיים שלי עבדו היטב, ביחד עם יניקה בעוצמה מדויקת ורטט נעים של מיתרי הקול. הביאו אותו מהר מאוד לקריאה חנוקה שמזהירה, שהינה הוא גומר.

 

אוך אוך אוך,

הייתי כל כך מרוכזת בעינוג ופינוק שלו,

שלא שמתי לב בכלל, לכל הבלגן.

הכול החליק לי בגרון כמו שוט שתיה איכותי.

ואני בהנאה גמורה ממשיכה למצוץ ולינוק, ללקק אותו ולגרות. 

והוא רועד לי בתוך הפה והידיים.

כשעברתי חזרה לעיסוי רך ביד הוא הפך לגוש ג'לי מצחקק בדיוק כמו שאני אוהבת.

הרגישות של רגע אחרי גמירה עשתה את שלה.

והוא סמוק לחיים התפנק לי בחיבוק רגע לפני שקמתי להתנקות לי.

מהספה בסלון עברנו לנו להתכרבל במיטה.

אני כבר נוטפת שלוליות משל עצמי כי לראות את הגבר שלי גומר בהחלט מדליק אותי בטרוף. 

וקצת פיטפטנו והרבה התלטפנו והתכרבלנו עד שהוא אסף לעצמו חזרה כוחות.

והוא החליט שהגיע תורי להתפנדרק היטב.

אבל ממש ממש היטב.

 

אחרי עוד קצת מיזמוזים וליטופים  הוא הסיר ממני את התחתונים שעוד היו לגופי.

סובב ומיקם אותי בדיוק בכיוון והמרחק האידאלי ממנו שיהיה לו נוח.

כך שהיד תשב בדיוק בצורה המושלמת.

 

לאט ובסבלנות, אגודל על הדגדגן ואצבע אחר אצבע מחליקות לתוכי בנונשלנטיות.

היד השניה שלו מטיילת על הגוף שלי, לשה ציץ או מרחפת על העור בשאר הגוף.

וכך בסבלנות ובעדינות על גבול המשגעת, הוא ממשיך עד שהגירוי מביא אותי לשיא של עונג רוטט וכולי מתכווצת לו על היד.

שניה אחר כך, אני כבר על הגב, עם כרית מתחת לאגן שלי בתנוחת הסקס החביבה עלינו במיוחד.

והוא מזיין אותי וטוחן אותי באהבה ו"בסבלנות" ש רק סיבוב שני צפוף מאפשר.

 

וכן כמובן, בצורה מושלמת וכבר לא באמת מפתיעה אבל או כול כך טובה ומעצימה.

אנחנו גומרים שוב יחד.

ואני יכולה להרגיש את הזיין שלו רוטט בתוכי תוך שהוא יורה את עצמו פנימה.

איך הוא זז בעונג מכל קיווץ וקיווץ של הנרתיק שלי. שאומנם טיפונת פחות הדוק מבדרך כלל אך עדין הדוק בטרוף שמספיק כדי עוד שניה לזרוק אותו החוצה ממני.

 

ומודה ומתוודה, שגרגרנית גמירות שכמותי, לא הייתה מסוגלת כרגע לוותר ומיד כשהוא פנה להתנקות מעט במקלחת ממצי התאווה שלנו שלפתי את המג'יק וונד שלי והוספתי עוד שתיים שלוש גמירות דגדגניות חזקות מאוד..

 

שנינו יצאנו כל כך מעונגים וכל כך מכורבלים מהחוויה הזו.

ובהחלט מרוצים מניצול יום המחלה של הזוגי!

סקס זו פשוט תרופה מצויינת! 

וגמירות ידועות היטב כמשככות כאבים!

 

אז כן

שש שנים אחרי הסקס הראשון שלנו

(זה אכן מה שאנו חוגגים כיום שנה)

אנחנו עדין משתדלים לגוון לדבר ולעשות 

כמה שיותר,  סקס טוב, שאנחנו רק יכולים.

 

ועם כל הכתיבה הזו.

אני חושבת על לשבור חוק לא כתוב שלנו ולהעיר אותו במציצה טובה שוב....

(לא באמת אעשה את זה ב2:30 בלילה) 

טוב נו אולי על הבוקר!

לפני 4 שנים. 4 בפברואר 2020 בשעה 21:28

הוא ישן עכשיו

מידי פעם מניח עלי יד, או רגל חמה.

מידי פעם מלטף

הוא ישן עכשיו ממש עמוק, אני שומעת את זה בנשימה שלו.

ועדין הוא מחפש אותי.

להרגיש ולדעת

 

ואני מחייכת לעצמי, עוצמת לשניה עיניים

מתענגת על התחושה החמימה.

 

מתענגת על האהבה שלו שמציפה

את המיטה והחדר

 

והוא מתעורר לרגע,

גונב את הטלפון שלו למבט

ואותי למגע

 

רגעים שהלב שלי מתפוצץ לקונפטי של אהבה.

אני מתענגת על התחושה

מתענגת על הנוכחות שלו

בקיום שלי

 

לפני 4 שנים. 4 בפברואר 2020 בשעה 5:46

שש שנים זה המון זמן להיות במערכת יחסים ונילית. 

אבל ממש המון.

במיוחד כשזו, היא המערכת יחסים הונילית הראשונה והיחידה שלי.

ולפעמים אני תוהה איך אני עושה את זה.

איך אני, זו ששום סקס, אינטימיות ואינטרקציה זוגית לא עניינו אותה עד שגילתה את העולם המלהיב הזה של ההתמסרות, קשירות, כאב, אקסטרים, שליטה ובלה בלה הזה.

 

ואז אני מסתכלת על המערכת יחסים שלי דרך משקפיים בדסמיות ורואה כמה ביטוי נפלא ובדסמי יש לי. בתוך כל הוניליות הקיצית והמתוקה להחריד שלנו.

 

אז אתחיל בלהסביר שבבסיס הכל אני סוויצית. ולכן אתאר פה את עצמי משני צידי השליטה בתוך המערכת יחסים שלי :)

אומנם בן זוגי לא מתחבר למשחקי הכוחות האינטלקטואליים, אינו רוצה לשלוט בי או שאשלוט בו. וחלוקת הוראות היא מחוץ לתחום.

אבל!

וזה אבל! גדול מאוד, הסקס שלנו רחוק מלהיות ונילי, אם זה הכמה ספנקים הטיקסיים שהוא מעניק לי (שבהחלט התחזקו עם השנים) אם זו העובדה שבכלל את הסטראפאון הראשון שלי קניתי לכבודו, או שיחד אוסף הצעצועים האנלים שלנו הכפיל ואולי שילש את עצמו.

נכון, השוטים שלי לא ראו אור לילה מאז שאנו יחד, אבל הזוגי המופלא נהנה מכאב בדרכים המיוחדות לו. בתחילת המערכת יחסים חקרנו כמה כיוונים קינקיים שמעולם לא חשבתי שאתעניין בהם כמו עולם הפרוותיים המסקרן.

ואפילו על הטבעות שלנו החריטה קורצת לעולם הזה.

 

אבל דווקא בדינמיקה היום יומית שלנו הנשלטת שבי, באה לביטוי בצורה היפה ביותר.

המטפלת ביותר אי פעם.

אם בכך שאני מתעוררת כל יוםאיתו ב6 או 6 בבוקר, לא משנה אם אני בריאה או חולה, עם מיגרנה או לפני בדיקה רפואית. 

כל יום מתעוררת בבוקר מוקדם איתו מכינה לו שתיה חמה ואולי משהו קטן לאכול. ומסרקת את השיער הארוך והמושלם שלו, קולעת אותו בצמה ואוספת אותו בצורה הדוקה. 

כדי שלא יפריע ביום עבודתו.  אני כמובן גם עוזרת לחפוף את השיער המופלא הזה, בעונג גדול לשנינו ומטפחת אותו בחורף עם סרומים ופן כדי שחלילה לא יהיה לאהובי קר.

אם זה שאני מחכה לו ברוב הערבים עם אוכל חם כמו איהש קטנה משנות החמישים. או בעובדה שבלילות האחרונים פינקתי אותו במסג' גב ורגל עקב כאבים שסובל מהם.

 

ובמקביל, כל פעם שהוא עוטף אותי לחיבוק ואני מוגנת מהעולם. כל פעם שאני מתעוררת מסיוט בוכה או צעקת והוא מלטף ומנגב את הדמעות עד שארגע ואשוב להירדם.

כל פעם שהוא מוריד את הזבל או פותח עבורי צינצנת, יש עבורי קריצה קטנה....

 

ומצד השני, כל פעם שהוא תורח ומוריד עבורי סרט או סידרה, אפילו שאני יודעת לבד. מרכיב עבורי מיניטורה לצביעה ומכין אותה לחלוטין. כך שאני רק צריכה לצבוע. 

 

נכון,אין ביננו סשנים ומערכת היחסים היא אכן ונילית לחלוטין!

אבל זה לא אומר שאין ביטוי לצדדים הבדסמים שלי, אם כנשלטת או כשולטת.

כמטפלת או מטופלת.

וזה נפלא בעיני.

 

ובכנות מה שעושה את כל ההבדל.

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 1 בפברואר 2020 בשעה 0:42

מתחשק לי לחזור לכתוב רגשות זורמים

כאלו שנשפכים מהמוח למילים.

אבל כלום לא יוצא.

התאזנתי, כבר לא נעה מקיצון רע אחד לאחר.

התאזנתי ולמדתי להיות מאושרת  ואהובה.

למדתי לתת לידיים ענוגות ללטף ממני כאבים במקום לקרוע אותם לתוכי.

לחיבוקים לבוא בלי שהייתי צריכה "להרויח" אותם בעור ארגמן צבעוני.

למדתי שמי שאני מספיק ואפילו שווה הכל.

שווה מספיק כדי שיאהבו אותי וגם יספרו לי על זה.ז0 שאנשום ברוגע בלי לפחד שילכו.

בלי להרוויח שוב ושוב שיראו את האיכויות שלי.

 

שיש מי שדרך העיניים שלו אני תמיד נפלאה, אהובה, דואגת ונדאגת.

מי שתמיד רוצה לחבק ולאהוב.

להקל עלי את כובד החיים, את כובד המחלות שלי. והידיעה שהמגע שלו משכיח ממני קשיים רק גורם לו לרצות לגעת יותר.

שהרצון העיקרי שלו זה באמת ובתמים לעשות לי טוב.

ושכל זה מגיע לי בחסד ובזכות.

ושלהיות שלו בלי להיות רק שלו זה מותר ולגיטימי.

ולא עושה אותי פחות שלו.

 

 

ולזכור לנשום 

זה ממש חשוב