מצחיק אז צוחקים, לפעמים גם כשלא מצחיק.

אז הגעתי מוקדם בבוקר, 9 וחצי. עד 11 וחצי עשו לי קבלה.

כי אני מקרה מסובך עם המון היסטוריה רפואית. 

וכולן היו כל כך נחמדות.

הדרמה בחדר כרגע היא שלי חם ולגברת שבמיטה מתחת למזגן קר... אז רבות על המזגן.

ביקשתי שיחליפו ביננו.

הקווה שיקרה בקרוב.

הזוגי המושלם שלי ניצח בדיון ביננו ומחר ישאר לישון איתי פה בבית חולים אחרי הניתוח.

הוא לא מוכן לשמוע על להשאיר אותי לבד.

אני כל כך אוהבת את האיש הזה. הוא כל כך דואג חם ואוהב.  זכיתי בלוטו של החים איתו.

אפילו אמא שלו, חמותי לעתיד.

דואגת לי כל כך ורק רוצה לבוא לבקר ושואלת אם אני צריכה משהו. 

הרווחתי בענק.

ולסיום ריגשו אותי כל כך הבוקר.

ניצי המלכה המתוקה הוכיחה שכשמה כן היא!

ועשתה פוסט מחמם לב בבלוג שלה לאיחולים בשבילי.

בכנות, בכנות, התרגשתי עד דמעות של שימחה.

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=783676&blog_id=107656

הוא היה סופר יסודי. ישב איתי כמעט 45 דקות על כל ההיסטוריה שלי.

ועכשיו נשאר לחכות.

יום ראשון אישפוז 

יום שני ניתוח.

אז מחכה

אז הזוגי לא מרשה לי לנקות או לסדר את הבלגן שלו בסלון ואנחנו גם ישנים בסלון כרגע כי מזגן.

וכן המזגן עובד אצלנו כמעט 24/7 מסכן קטן.

אבל היום הלחץ והמחשבה על כל מי שירצו לבוא לבקר אחרי הניתוח.

ולהפתעתי ושימחתי יש הרבה שרוצים לבוא😊

ניקיתי היום את המרפסת הקידמית שלנו, עין ערך הכניסה לבית ופינת חתולי הרחוב. 

חתולי הרחוב אירחו לי חברה לאורך כל התהליך.

החתולים שלי צעקו מעבר לדלת.

ובסוף פינקתי את הגור החדש ףשהופיע בקצת אוכל רטוב כדי שיתחזק וישמין קצת.

לצערי הוא לא בא אלי.

ובניגוד לאחותי הלוחשת לחתולים אני לא יודעת לשכנע אותו לבוא. ואולי טוב שכך, כי כרגע 4 חתולים בבית זה מספיק לגמרי. לא צריך לעלות ל5. 

הלחץ מתחיל להירגע.

הניירת כבר כולה מסודרת ומאורגנת.

המזוודה רבע ארוזה.

ההכנות לאחרי כמעט מושלמות. 

נישאר לבשל אוכל לזוגי לשבוע אחרי ומרק בשבילי.

ולזכור לנשום.

ומידי פעם לעצור להנות מההיטאצי החדש שהגיע מדוד עלי, הוא חזק וורוד!

אז הלחץ בשיאו.
הבוקר הודיעו לי שמקדימים לי את הניתוח בשבוע.
כלומר אני מתנתחת שבוע הבא, שבוע בדיוק מהיום ב27.8 יום שני
רמות הלחץ עלו לתיקרה, אני מתפסת על הקירות.
בינתיים גררתי את הבן זוג לטיול במרכז הקניות הקרוב לבית.
קנינו לו מלא צעצועים.
ולי בקבוקים לתיק כלי רחצה.
הורדתי את המזוודה מהמדפים למלה לגמרי לבד.
עשיתי קניות סופר 
מחר אלך לקצב ואקנה בשר (בעיקר עוף כי זה מה שמותר)
ואארוז תיק (כן כל כך מוקדם, כי אני יאקית)

ביזבזתי מלא כסף באליאקספרס (50 שח שלמים)

ובכללי אני לחוצה.
אין לי מה לנקות יותר בבית חוץ מטיפה כביסה שאני מתכננת לסיים עד הניתוח.

הזוגי כמובן לקח חופש לכל השבוע של הניתוח שלי, כי הוא מושלמי.
ואחותי בכוננות לבוא לעזור לו לעשות עלי בייביסיטר.

אז כל מה שיכולתי לנקות ולסדר לבד סוג של סיימתי.
אני חוכחת בדעתי לסדר מחדש את השידות שלו ושלי פשוט כי נגמרו לי דברים לעשות.
אני עדין לחוצה מהניתוח* שעוד שלושה שבועות פחות יום.
אבל ככל שהוא מתקרב אני גם נרגעת ומשלימה יותר עם הבחירה שלי.
כן, אני רוצה להגיע לגיל 40-50 בכל זאת.
ובלי *הניתוח הזה סיכויי קטנים מאוד.

*הניתוח-אני עומדת לעבור מיני מעקף כיבה ב2.9

בינתיים אני מתענגת על חדר שינה מבריק ומסודר ומטבח מאורגן למשעי!
הרמות שסידרתי בהן את המטבח הבייבי שלי הן מטורפות אפילו בשבילי.
סידרתי את כל המזווה מחדש, אירגנתי את כל הארונות מחדש ואני שוקלת לנקות את המקרר מחדש (למרות שעשיתי את זה לא מזמן והוא נישמר אצלי מאוד נקי...)

נ.ב.
החתול אכל לי את הכפכף

תמיד רציתי משהו שירצה שאהיה רק שלו ועדין ירצה לראות אותי עם אחרים/ות.

מי הייתה מאמינה שהוא בכלל יהיה ונילי.

ולא אכפת לי שהוא שונא שאני קוראת לו פה כך.

הוא פשוט לא מבין כמה זה יקר לי.

כן אני סופר לחוצה.

עוד פחות מחודש אני עוברת ניתוח משנה חיים.

ואפילו אכילה רגשית אני לא יכולה להרשות לעצמי, כדי להתמודד.

אז נישאר לי רק לנקות ולקנן.

בינתיים כל השרירים כואבים לי ואני לא מצליחה להירדם. וכבר מאוחר מידי לקחת כדור שינה כי יש לי סידורים על הבוקר.

אבל לפחות יהיה לי בית נקי לפני הניתוח...

אני אוהבת כשהוא נצמד מאחורי ומחבק אותי במיטה.

עוטף אותי בכולו, ידיים ורגליים מתלפפות סביבי.

הידיים מלטפותמענגות מצמרות ומידי פעם מבליחות ריפרוף של כאב, בדיוק בעוצמה הנכונה על ידי מעיכה מכוונת של פיטמה.

הוא מסוגל כך לגרום לכל המיצים שלי לגעוש.

ופשוט ללטף אותו גם כבר לא מספיק לי.

אז אני רוכנת אאל האיבר הזקוף שלו, לוקחת אותו לפי ומסובבת את הלשון סביב הכיפה בדיוק בצורה שמוציאה ממנו גניחה. היד שלי מטיילת בין הישבן המושלם שלו לביצים והוא גונח בעונג.

ומהר מאוד שנינו מוכנים.

הוא לא מוותר על כמה ספנקים טקסיים אך לא עדינים רגע לפני שהוא חודר ומתענג על כמה שאני רטובה ומוכנה לקראתו.

ואז מטפסים יחד לפיסגה ועוד פיסגה עד שאנחנו קורסים לערמה חסרת כוחות ומתנשפת.

כך רך וונילי הוא מוציא ממני דמעות שאיש לפניו לא הוציא.

דמעות של אושר, של תחושת אהבה ומוגנות מציפה.

תחושה חמימה של בית.

ואורגזמה כזו שמשאירה לי את הרחם בקשרים נעימים.

אם היו אומרים לי לפני שהכרתי אותו שכך אתענג בערב שבת על קוויקי ונילי להחריד. הייתי מתגלגלת מצחוק.

ועכשיו, עכשיו אני מצחקקטת מהליטופים והדיגדוגים של אחרי שלו. שעושים לי נעים בכל הרבדים של הגוף והנפש.

אוהבת אותו ואהובה על ידו

הלוואי לנצח

אז שוב נאלמתי מפה לפני כמה חודשים. 

השיגרה הפכה עמוסה מידי. 

ופשוט לא היה לי כוח, זמן או רצון להיכנס לפה.

אז לא נכנסתי.

התמסמסתי מכאן לכמה חודשים ועכשיו אני שוב מציצה.

השדים שלי שוב מרימים ראש בתוך הנפש שלי. ואני לבד מולם. אבל לא באמת. 

יש לי גב ותמיכה ואנשים שמחזקים ביצורים מסביב.

ומעודדים מהקהל כשאני נלחמת ומנצחת שוב ושוב.

אז עיף לי, לא בא לי עוד מלחמה רגשית.

בטח לא כשאני עומדת מול התהליך הקשה ביותר שאני יכולה להעביר את עצמי פיזית ונפשית.

השינוי הגדול שיהיה מלחמה בפני עצמו. 

וברור לי שזו גם הסיבה שכל השדים הישנים אלו שכבר הבסתי עשרות פעמים שוב מרימים את הראש.

אז שלושה חודשים גדלו לארבעה חודשים שהתקווצו חזרה כבר לחודש אחרון. 

והינה מתחיל התהליך ומשמעת צבאית כמו שרק אני יודעת לבנות לעצמי.

ושינויים כל כך גדולים לפני,

ואנשים כל כך טובים לצידי.

ואני הכי מוכנה שאפשר!

וכן, בן השאר אני נשענת גם על קביים ישנים יותר וגם על חדשים יותר.

והכי חשוב.

יהיה טוב!

הכי טוב שרק אפשר!

עוד שלושה חודשים לשינוי.

מקווה שהתהליך יעבור בהצלחה.