בין הקצוות של השחור והלבן שלי

לישון הפעם.

אבל:

*הוא עבר בצהריים דרך העבודה שלי, לקח ממני את המפתחות לדירה, הביא לי חיבוק בחוץ ליד כולם(!) וחיכה לי בבית, ואפילו הציע את המצעים כי לא הספקתי בבוקר.
*הוא סידר לי את הידית של הדלת. היא היתה רופפת מאז שאני גרה פה, כבר 6 שנים. וזה בלי שביקשתי ממנו.
*הוא הביא לי מזכרת מעזה: שרשרת שמצא באחד הבתים ויש לה משמעות, משהו עם תפילה. בול בשבילי. יש לזה שם אבל שכחתי. מה זה משנה? משנה זה שהוא חשב עליי והביא לי אותה. בשבילי.
אשן איתה הלילה ומחר אמצא לה מקום קבוע.
*זה יהיה קשה מעכשיו והוא לא יודע איך זה ימשיך לקרות, אבל הוא לא מתכוון להפסיק, ואני בוחרת להאמין לו ולחכות. אולי זה תמיד יהיה הגורל שלי?
*הוא עדיין רציני בהצעה שהציע בפעם הקודמת, ואני, עם כמה שזה מטורף וחסר אחריות מצד אחד, שוקלת יותר ויותר להסכים. ביום מן הימים.
*הוא דאג שאגמור פעמיים והביא לי את מה שביקשתי: מלא חיבוקים וזין. ממנו.