שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרבה בדמיון, מעט בחיים

זה מה שנשאר: סצנות
לפני שנתיים. 4 באפריל 2022 בשעה 20:40

את עומדת עירומה במרכז החדר. ידייך לצידי גופך. אני סובב אותך, מתבונן בך בדקדוק, בוחן כל פיסה של עור, כל קפל, כל קימור. קצת כמו סוחר העבדים, או אולי השפחות, שבוחן את הסחורה לפני שמחליט אם לקנות.

 

אבל את יודעת כבר שקניתי. הידיים שבעבר מיהרו לכסות, כבר לא נלחצות לצידי גופך כדי להצליח למלא את הוראתי להותיר אותן שם. את לומדת לאהוב את גופך עוד ועוד דרך עיניי. 

 

את רואה שאני אוהב מאד את מה שאני רואה. את מדמיינת איך עוד מעט אשתמש בגוף שלך לספק את תאוותיי, ואני גם לוחש באוזנך, בלי לגעת בך, חלק מהדברים שארצה לעשות בך עוד מעט. את מצטמררת, אך גם מזדקפת מעט, מחייכת קלות. את גאה שאת יכולה לספק אותי ככה, שאני רוצה להשתמש בגוף שלך ככה. 

 

אני עומד מאחורייך, יודע שאת כבר כמהה למגע, ומניח יד על עורפך, שלאט לאט מתהדקת, ואת מתענגת על הכח שאת חווה. אני מניח לעורפך, ומרפרף קלות על גבך, וכשמגיע לישבן שלך, סוטר לו בעוצמה. את זועקת קלות, מופתעת, אבל ערה עכשיו, כל כך ערה. 

 

אני מחזיר את היד לעורף שלך, ומוריד אותך לרצפה. על הברכיים. את מצייתת מיד, מתרגשת, נכנעת לי, מתמסרת. ואני צועד לעבר המיטה, מתיישב עליה, ומביט בך מלמעלה, ממשיך להנות מיופייך, מגופך, מהרעב שבעינייך. 

 

אני מצביע בין רגליי, ומורה לך לזחול אלי. את מיישירה אלי מבט, ומתקדמת לעברי, שדייך נעים בכל תנועה, הישבן שלך מתעגל בכל פיתול של גופך. את נהנית לגלות לי את ההבטחות הכמוסות בגופך. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י