יום, לילה ומה ש...

שבוע הייתי ישן בבית על מיטתי, כבר כמעט שכחתי איך זה מרגיש. כבר לא הייתי צריך לבוא אליה בלילות, מערכת היחסים שלנו התקדמה צעד אחד קדימה. עכשיו זה כבר שבוע שהגעתי אליה, היא חילקה לי מטלות בזמן שיצאה לאנשהו ולאחר שעתיים הייתי צריך לעזוב לפני שהיא תחזור.

רק שבוע לקח לנו לעבור עוד צעד קדימה (לעומת הארבע חודשים מקודם). זה קרה בפעם נוספת שהיא חילקה לי מטלות.

"תשטוף את הריצפה.
תנקה את החלונות.
ותקפל את הבגדים.

כשתסיים את כל זה בערום מלא, תתישב בכניסה, מבפנים ותחכה עד שאני אחזור, כמה שזה לא יקח."

והיא שוב נעלמה מדלגת מעליי, שיושב מופתע לגמריי על מדרגת הכניסה.

שעתיים וחצי העסקתי את עצמי במטלות, אפילו הוספתי לזה כלים וסידור מיטות וספות בכל הבית ואז התיישבתי היפרקטיבי מציפיה על שטיח הכניסה.

לאחר עוד שעה של רצון עז לטפס על הקירות (אבל לא, כי היא לא אמרה לי לזוז.) שמעתי את הכלב של אחד השכנים בקצה הרחוב. משהו בתוכי האמין (או רק רצה להאמין) שזו היא.

"קיפלתי את הזנב"- נרגעתי; ונעצתי את מבטי בדלת. השער של הגינה נפתח בעדינות ואז הרחש של מפתח בדלת וכמה קללות עדינות (עדינות- כי מלאכים לא מקללים). חיוך פנימי לשם הזיכרון שנעלם מיד עם כל סנטימטר של דלת נפתחת.

היא נכנסה וחלפה על פניי כשרק רק ליטוף עדין על ראשי מעיד ששמה לב לקיומי. ליטוף. היא ליטפה אותי, ונראה לי שהיא גם חייכה. משהו בטוח קורה ורק היא יודעת מה...

היא עשתה סיבוב בכל הבית וחזרה אליי נעמדת ממול.

"אתה מנקה הרבה יותר טוב כשאתה לא פצוע...,- היא אמרה עם חיוך,- מגיעה לך פרס"- היא הוציעה סוכריית טופי מהתיק ושמה לי אותה בפה פעור (שעוד לא הצלחתי לסגור מרוב שוק).
"אתה יודע שהיום זה בדיוק חמישה חודשים מאז אותו יום שמצאתי אותך זרוק ברחוב?" - היא שאלה ברטוריות.
"אתה יודע מה זה אומר?- זה אומר שעברתה הרבה לילות קרים ועדיין נשארת, זה אומר שאתה הוכחת לי מעבר לכל ספק שאתה שלי וזה אומר... שיכול להיות תצטרך להיצטער על כך..."

"אני..."- באתי להגיב, אבל היא מיד קטעה אותי.
"אם עוד פעם תדבר ללא רשות, זה יהיו המילים האחרונות שלך לאותו היום. עכשיו אתה מקשיב לחוקים החדשים בחייך וכדי לך לזכור אותם טוב מאוד, כי על כל עברה, על כל חוק יש עונש מיוחד במינו. זה ברור? תהנהן... יפה מאוד."

החוקים היו קצרים וברורים. יש דרך מיוחדת לבקש רשות דיבור, דרך מיוחדת להגיד שאני רעב, צמא, רוצה לשירותי, בקיצור לכל דבר יש דרך מיוחדת משלו...

כשהיא סיימה, הנהנתי להראות לה שאני מבין הכל, אבל בעצם היה דבר אחד שלא הבנתי: האם זו אותה האישה (לא, לא אני לא שוכח שהיא מלאכית), שמצאה אותי לפני 5 חודשים? זה לא שמשקורה מפריע לי בדרך כלשהי, אבל זה בהחלט מפתיע... מאוד!