"את שלי"
הוא קבע בצורה מוחלטת
עמדתי שם מולו ערומה לגמרי
ליבי דפק חזק אבל לא זזתי
לא בלי הפקודה שלו.
הוא נשען אחורה בכורסה
נראה מרוצה כלכך
עיניו סורקות אותי מלמעלה למטה
הוא הסתכל ארוכות
ידעתי שהוא שם לב לכל תגובה שלי
לפעמים אני צריכה שירגיע לי את הנשימה
כשהיד שלו על הגרון שלי
אני מרגישה שהריאות שלי מתמלאות
והוא עושה זאת בכזו קלות
מתהלך לו בטבעיות
לומדת ממנו המון וממלא בי את הריקנות
יש עליי סימנים
אבל אני אוהבת כל אחד ואחד מהם
אתה קורא להם אומנות.
יש בו שפיות ושיקול דעת
מגששת באפלה בשבילך
הרחמים לא קיימים
והחולשה היא אסורה
אל תתן לפרצוף שלי להטעות
אני לא תמימה ולא חלשה
"שדה יפה מהגיהנום " אתה קורא לי
"אבל את השדה שלי ואני מכור"
אני אוהבת להתמסר לך
רוצה להספיק כל כך הרבה דברים
לרוץ על החיים
ואתה אומר : " עצרי, שדה מהגיהנום, לאן את עפה? תנחתי , מתי כבר תלמדי שאת כבר לא ברשות עצמך?"
שכחתי שאיפה שהיו לי כנפיים נשאר שם רק חור.