○ Sweet Pain ○

אני לא יודעת מתי בדיוק זה קרה.
מתי נשבר בתוכי משהו,
זה לא היה רגע אחד.
לא נפילה דרמטית או שבר קולני.
זו הייתה זחילה שקטה, כמעט עדינה,
של משהו בי שמניח נשק.

אני כורעת כשאתה מביט בי ככה.
לא כי ביקשת,
לא כי פקדת,
כי יש משהו במבט שלך שמפשיט ממני את כל ההגנות.
ואז, כשאני שם—
עירומה ממילים, ממחשבות, מעצמי—
אתה נוגע בכאב שחשבתי שאף אחד לא ייגע בו.

הכאב שאתה מושך ממני,
כמו משורר שכותב על גופי את השיר שלו,
לא צורב כמו פעם.

הוא מזכיר לי שיש בתוכי עומק שלא העזתי לגלות.
שהכניעה שלי היא לא חולשה, אלא שירה.
אני שייכת כשאני שותקת מתחת ליד שלך.
כשאני לא מתווכחת עם הדמעות.
כשהלב שלי כואב ומודה לך.
ממש באותה נשימה.