הלב שלי פועם חזק,
ואני יודעת שהכעס שלו מתפשט בי
בלי שהוא צריך להיות כאן כדי להפעיל אותו.
הוא שלח לי הודעה:
'למה לא עשית את מה שדרשתי?’
המילים שלו חודרות ישר לתוך הראש שלי
אני בוהה במסך הטלפון,
חושבת שוב ושוב על כל צעד שעשיתי –
האם פספסתי פרט קטן?
האם לא קראתי נכון את ההוראות שלו?
בכל נשימה אני חשה את הכעס שלו גועש בתוכי:
דרישה לתשובה, ציפייה לתיקון.
הידיים שלי נכנסות לפעולה –
אני פותחת שוב ושולחת לו הסבר מפורט,
שורה אחר שורה, מתארת כל מה שעשיתי,
מה חשבתי ובאיזה שלב תכננתי לחזור על הבקשה שלו.
הלב שלי דופק בקצב אחיד יותר כשאני שולחת.
עכשיו אני במצב המתנה
זמן התגובה הוא הזמן שבו אני בוחנת עצמי מחדש:
האם הצלחתי להסביר את עצמי מספיק ברור?
השקט שלו בוער.
זו תחושה מוזרה, של שליטה ושל מסגרת ברורה,
גם כשהכל נראה כמו אי ודאות.
ולפתע, שורת התווים זוהרת על המסך:
‘יפה, אני מעריך את ההשקעה שלך גורה שלי’ .
המילים שלו חודרות אליי כמו גלים עדינים,
מנערות את כל המתח שנצבר.
הגוף שלי נרפה
הלב שלי מרגיש קל יותר –
לא בגלל שהכעס נעלם,
אלא כי קיבלתי אישור להיות אני בתוך כל המתח הזה.
אני מפתחת חיוך שקט,
יודעת שביחד אנחנו יוצרים את המציאות המיוחדת שלנו.
🩷