לפני 9 חודשים. יום רביעי, 21 במאי 2025 בשעה 13:23
אני יוצאת אל העולם עטופה בשכבות של שריון.
שפתון עז, מבט חד, חיוך מדוד.
אני כובשת מבטים, מקפלת עולמות בכף היד.
אף אחד לא רואה מה יש מתחת.
אני אלופה במסכות, באשליות של שליטה.
אני בלתי ניתנת לעצירה.
אבל בפנים?
אני הילדה הקטנה שרק רוצה שיגידו לה מה לעשות.
שיקחו ממנה לרגע את האחריות הכבדה הזאת של להיות כל-יכולה.
רק תן לי לרעוד. תן לי להיכנע. תן לי להיעצר לרגע.
ובעצירה הזאת – להיבנות מחדש.
כי מה שמניע אותי זה לא רק העוצמה,
אלא גם ההרפיה.
לא רק הבלתי שבירה –
אלא ההסכמה להישבר ולסמוך שמישהו יאסוף.
הוא קורא לי 'קטני'
ואני מתכווצת בדיוק לגודל שבו אני נושמת.
הנשימה הכי עמוקה מגיעה אחרי בכי.
והחיוך האמיתי –
כשאני יודעת שמישהו רואה אותי גם בלי השכבות.
אז כן, אני בלתי ניתנת לעצירה.
אבל רק כי מישהו-
עוצר אותי מדי פעם
עוטף,
מלטף,
בונה אותי חזרה.