לפני 10 חודשים. יום שישי, 16 במאי 2025 בשעה 11:14
"תשבי על 4 בפינה ואל תזוזי".
חשבתי, אחלה, פינה זה בטוח.
אני והפינה נעביר רבע שעה של מדיטציה פסיבית וזהו.
אבל הוא ידע.
הוא תמיד יודע.
הוא השאיר אותי שם.
לבושה רק בחוטיני ובמחשבות.
וזה מסוכן.
כי המחשבות שלי מתנהגות כמו שיכורות-
מתנדנדות לכל כיוון ונצמדות למה שלא צריך.
מה אם הוא עומד ממש מאחוריי, בודק אם אזוז?
מה אם אני אשתעל, והוא יחליט שזה חוסר כבוד?
הכתף שלי מגרדת.
הרגלים כבר כואבות.
ואז – קול צעדים.
לאט, מדוד
נשימה קרובה מדי לצוואר שלי.
"מעניין כמה עוד היית שורדת."
הוא נוגע בי סוף־סוף,
לא כפרס — כתחילתו של מבחן חדש.
הקול שלו נמוך, מסרב לחייך,
אבל אני יודעת שהוא נהנה.
אני לא עונה. כי יש חוקים.
והוא אוהב לשבור אותם, רק כשהוא זה ששובר.