הקולר שלו על צווארי
ואני מרגישה איך כל נשימה שלי - היא שלו
בלי שהבנתי מה קורה
דום שלי הרים אותי בתנופה
והושיב אותי על האי של המטבח,
הרגליים שלי עטפו אותו
כדי שאהיה מול מבטו, מול כוחו.
"עצמי עיניים, קטנה," הוא לחש בקול נמוך, מוחץ אותי פנימה.
עצמתי, ושמעתי אותו מוציא משהו מהכיס.
רגע אחד פתחתי עיניים
אבל הסטירה שהרגשתי ישר על לחיי הגיעה עם קולו:
"עיניים, קטנה" —
והחזירה אותי לעצום עיניים
עם חיוך שובב על השפתיים
והרגשה שהוא מחייך אלי בחיוך בחזרה.
ידיו מלטפות ומזיזות את שערי
והרגשה של מתכת קרירה נוגעת בעור שלי.
כשהוא סגר את הקולר סביב צווארי הבנתי הכל,
הרגשתי איך העולם מתכווץ לנקודת מתכת אחת.
צליל הנעילה התפוצץ לי בחזה
העור רעד, הלב צעק, הנשמה כרעה ברך.
הרגשתי שכל עצם בגוף שלי שרה : אני שלו. לגמרי שלו
"עכשיו אפשר לפתוח עיניים קטני," הוא לחש.
פתחתי, והראי שמאחורי דום שלי הראה את עצמי —
הקולר על צווארי-
עיצוב מקורי שלו, יחיד במינו שהוא רק שלי.
הלב שלי קפץ מהתרגשות והעונג של השייכות אליו התפשט בגוף כולו.
מאז, כל מגע בצוואר הוא לחש של שייכות
וכל מבט במראה מזכיר לי:
אני כבר לא שלי.
תחת שמו
תחת ידו
תחת מבטו
אני שלו.
תחת עינו. 🩷