לילה סגול: מחשבות על תשוקה וכניעה
הלילה, האוויר סמיך וכבד, כמעט מוחשי. ריח יסמין וקטורת מתערבב באוויר, מעורר זיכרונות של לילות אפלים ולוחשים. מחשבותיי נודדות אל עבר גבולות התשוקה, אל אותם מקומות חשוכים ונסתרים שבהם אש היצר בוערת בעוצמה אדירה.
אני מדמיין אותה, את המוזה שלי, עומדת מולי באור נרות רועד. עיניה נוצצות בחושך, ככוכבים רחוקים, ושרה על פיה רמז לחיוך מסתורי. גופה עטוף בבד משי דק, צללית מפתה שמסתירה יותר משהיא מגלה.
היא מתקרבת בצעדים חרישיים, כחתולה שחורה בליל ירח מלא. ידיה חולפות על גופי, משאירות אחריהן שובל של אש. מגעה קל כנוצה, אך עוצמתו מרעידה את נשמתי.
אני לוכד את מבטה, והיא נכנעת. צליל נשימתה מואץ, עיניה נעצמות, וגופה רוטט מציפייה. היא מוכנה למסור את עצמה לרצוני, לשקוע אל תוך מערבולת התשוקה שאני יוצר סביבה.
מילותיי חודרות אל תודעתה כקורי עכביש עדינים, טווה סביבה רשת של פנטזיה ותשוקה. אני מוביל אותה במסע אל תוך נבכי נשמתה, אל אותם מקומות אפלים שבהם הפחדים והרצונות מתערבבים זה בזה.
היא שלי, כולה שלי. גופה, נשמתה, מחשבותיה - כולם נתונים לחסדיי. אני שולט בגאות ושפל של רגשותיה, מוביל אותה אל עבר פסגות חדשות של עונג וכניעה.
היא פורחת תחת ידיי, כפרח לילה נדיר שמתגלה במלוא הדרו רק בחסות החשיכה. אני מלטף את עלי כותרתה העדינים, שותה את צוף תשוקתה, ונהנה מיופייה המהפנט.
הלילה הזה הוא שלנו. לילה של כניעה, של תשוקה, של ריקוד בין כוח וחולשה. לילה שבו גבולות המציאות מיטשטשים, והדמיון פורץ גבולות.
לילה סגול, לילה של קסם אפל.
