סימפוניה לשלושה: מחשבות על תשוקה משולשת
הלילה, תחת מעטה קטיפה של כוכבים, אני מוצא את עצמי נסחף אל תוך פנטזיה שופעת תשוקה. פנטזיה שבה גבולות הנורמה מיטשטשים ומוזיקה חושנית של שלושה לבבות מנגנת באוויר.
אני מדמיין אותה, את המוזה שלי, עומדת במרכז הבמה. עיניה נוצצות באור ירח רך, כיהלום שחור על רקע קטיפה ארגמנית. גופה עטוף בבד משי שקוף, רומז על יופיה המהפנט שמחכה להתגלות.
שני גברים ניגשים אליה, צלליות גבריות וחזקות שמתקרבות אליה כמו עש אל להבה. האחד, בעל מבט עמוק וחודר, מלטף את עורה בקצות אצבעותיו, מעיר בה רטט עדין של ציפייה. השני, בעל כתפיים רחבות וחיוך שובב, נושק בעדינות לצווארה, משאיר אחריו שובל של אש.
שלושתם יוצרים יחד ריקוד חושני, מלא תשוקה ותשוקה. גופה של האישה הופך לכלי נגינה, וכל מגע, כל מבט, כל נשימה, יוצרים צליל ייחודי ומפתה.
היא נעה ביניהם בחופשיות, כפרפר בין פרחים, נהנית מהחום והתשוקה שמקיפים אותה מכל עבר. עיניה עצומות בהנאה, וגופה רוטט בהתרגשות.
הם משלימים זה את זה, שלוש נשמות שמחפשות אחר חיבור עמוק ומשמעותי. האישה, במרכז, היא השמש שסביבה סובבים שני כוכבי הלכת, ניזונים מאורה ומחומה.
האוויר סמיך מתשוקה, והחדר רוטט מאנרגיה גולמית. שלושתם יחד יוצרים סימפוניה של אהבה, של כניעה, של חקירת גבולות חדשים.
הלילה הזה הוא שלהם, לילה שבו גבולות הזמן והמציאות נעלמים. לילה שבו שלושה לבבות פועמים בקצב אחד, ויוצרים יחד מנגינה ייחודית ובלתי נשכחת.
