היא קיבלה אותו, הפעם תחת שליטתי: ריקוד תשוקה משולש על חוד התער
היא הביטה בו, עיניה נוצצות בתערובת של ציפייה וחשש. הוא, צל גברי שרירי ומסתורי, התקרב אליה בצעדים מדודים, כנוע ומוכן.
היא ידעה שעומדת לחוות את מגעו שוב, אך הפעם, הכל היה שונה.
הפעם, ידיי היו אלה שניצחו על התזמורת, וקבעו את קצב הריקוד.
ליטפתי את עורה, משרטט גבולות חדשים על מפת גופה, כמו אמן שמצייר יצירת מופת.
הנחתי אותו על ברכיו מולה, מבטו מושפל, מחכה לפקודותיי בדממה.
היא חייכה חיוך קטן, נרעד, מופתעת מהכוח שהיה מרוכז בידיי.
"הוא שלך," לחשתי לה, קולי קטיפתי אך חד, "אבל רק דרך מגעי."
עיניה נצצו בהבנה. היא הנהנה, נכנעת למשחק החדש.
הנחתי את ידה על ראשו, אצבעותיה משחקות בשערו, כמו נבלנית שמלטפת את מיתרי כליה.
הוא רעד תחת מגעה, גופו מגיב לפקודותיי השקטות, כמו ספינה שמצייתת להוראות רב החובל.
היא התחילה ללטף אותו, לחקור את גופו, ללמוד את קווי המתאר שלו.
כל תנועה שלה היתה תחת שליטתי, כל אנחה שלו היתה תגובה לרצוני.
היא הבינה את הכוח שבמשחק הזה, את ההתרגשות שבשליטה משותפת, את היופי שביצירת סימפוניה של תשוקה משותפת.
והיא אהבה את זה.
היא אהבה את התחושה שהיא לא רק מקבלת, אלא גם שולטת, לא רק נשלטת, אלא גם מנצחת.
היא אהבה את הידיעה שהיא יכולה לעורר בו תשוקה, גם בלי לגעת בו ישירות, רק דרך ידיה המונחות.
היא אהבה את הריקוד הזה, ריקוד התשוקה המשולש, שבו היא, אני, והוא היינו שזורים זה בזה, כמו חוטים בצמה מורכבת.
והיא קיבלה אותו, הפעם תחת שליטתי, תחת שרביט הניצוח שלי, תחת קסם מגעי.