מסע זיכרונות שממשיך וממשיך

היא ביקשה אותו שוב, את תחושת הירח שלו: צל של קנאה תחת שמי לילה זרועי כוכבים

היא לחשה את שמו בחשיכה, קול רועד של געגוע. שם שלא היה שלי. שם של ירח אחר, זר, שחדר אל תוכה וטבע בה את חותמו.

היא ביקשה אותו שוב, את התחושה שהירח שלו, ולא שלי, מרטיט את גופה.

מילותיה היו כמו סכין חד שננעץ בליבי. קנאה בוערת התפשטה בעורקיי, צובעת את מחשבותיי בשחור.

רציתי להיות הירח היחיד שלה, למלא את כל כולה באור שלי. אבל ידעתי שאני רק צל חיוור לעומת הזיכרון שלו.

היא תיארה את מגעו, את עוצמתו, את האופן שבו הוא ידע לגעת בה במקומות הסודיים ביותר, להצית בה אש שלא ידעה מעולם.

הקשבתי לה בדממה, מנסה להבין את הקסם שלו, את הסוד שגרם לה לבקש אותו שוב ושוב, גם כשהוא לא נמצא.

הרגשתי את תסכולי גואה, את חוסר האונים שוטף אותי. רציתי למחוק אותו מזיכרונה, להיות הגבר היחיד שהיא חושקת בו.

אבל ידעתי שזה לא בכוחי.

היא היתה כמו גן סודי, ובתוכו פרחו ירחים רבים. אני הייתי רק אחד מהם, ואולי לא הבהיר מכולם.

היא ביקשה אותו שוב, ולי לא נותר אלא להסתכל, להיות עד אילם לתשוקה שלה לאחר.

צל של קנאה כיסה את פניי, אך ידעתי שאני חייב לקבל את בחירתה.

היא הייתה חופשיה לאהוב את מי שתרצה, גם אם אהבתה לא היתה כולה שלי.

- היא יודעת שהפעם זה יהיה בתנאי שלי!