המוזה: ירח דם - חלק חמישי
העיר התנשמה בכבדות, אוויר לילה דחוס ונטול כוכבים. ברחובות הצרים, צללים ארוכים רקדו כמו רוחות רפאים חסרות מנוחה. המוזה הלכה לא איבדה, צעדיה מהירים ובלתי בטוחים, לבה פועם בחוזקה בחזה.
היא ברחה. ממנו, מהדירה שלהם, מהעולם שבנו יחד.
המחשבות רצו בראשה כמו סוסים פראיים, לא מבוקרים, מלאי פחד וספק. האם עשתה טעות? האם ויתרה על עצמה, על חלומותיה, על חייה? האם הוא באמת אהב אותה, או שהוא רק שלט בה, עיצב אותה לפי רצונו?
היא הגיעה לפארק חשוך, צללי עצים כבדים נשרו עליה כמו ידיים מאיימות. היא התיישבה על ספסל עץ קר, חשה בודדה ופגיעה יותר מתמיד.
דמעות החלו לזלוג על לחייה, חמות ומלוחות, כמו גשם על חלונות קרים. היא בכתה על אובדן עצמה, על הבלבול, על הפחד.
ואז היא הרגישה את זה.
נוכחות מוכרת, חזקה, מנחמת.
הוא עמד מולה, גופו כהה וצללי באור הירח החיוור. עיניו, עמוקות כמו לילה חסר כוכבים, הביטו בה בדאגה, בתשוקה, באומץ.
"ברחת," הוא אמר, קולו נמוך ורך.
היא הנהנה, לא מסוגלת לדבר. הגרון שלה היה חתום, כמו דלת נעולה שמגינה על סודותיה הכמוסים ביותר.
הוא התקרב אליה, התיישב לצידה על הספסל. היא הרגישה את חום גופו, את ריחו המוכר, את כוחו שממגנט אותה אליו שוב.
"למה?" הוא שאל, קולו עדין כמו משי.
"פחדתי," היא לחשה, קולה רועד. "פחדתי שאיבדתי את עצמי, שהפכתי למשהו שאני לא."
הוא הביט בה בשתיקה ארוכה, עיניו סורקות את פניה, קוראות את מחשבותיה, מרגישות את כאבה.
"את לא איבדת את עצמך," הוא אמר לבסוף, קולו בטוח ורגוע. "את רק גילית את עצמך. את גילית את הכוכבים החבויים בתוכך, את הירח האפל שמֵאיר את דרכך."
היא הביטה בו, עיניה מתחילות להתבהר, כמו שחר חדש שעולה מעל אופק חשוך.
"אני יודע שזה מפחיד," הוא המשיך, קולו חם ומנחם. "אבל אני כאן איתך. אני תמיד אהיה כאן איתך. בואי נחזור הביתה, יחד."
הוא הושיט את ידו, והיא הניחה את ידה בתוך שלו. היא הרגישה את חוזקו, את החום שלו, את האהבה שזרמה ממנו אלי.
היא ידעה שהיא עדיין לא סיימה את המסע שלה, שעדיין יהיו אתגרים וקשיים, אבל היא לא היתה לבד. היא הייתה איתו, והיא ידעה שהוא יגן עליה, יוביל אותה, יאהב אותה, תמיד.
הם עזבו את הפארק, צעדו יד ביד אל עבר הדירה שלהם, אל עבר הבית שלהם, אל עבר העתיד המשותף שלהם.
היא הביטה בצלליתו הגברית, מוארת באור הירח האדום, והרגישה שביב של תקווה נדלק בלבה.
היא הולכת לנצח את השדים שלה, איתו בצידה.