שעות העבודה נמתחו לנצח, אבל לא בגלל משימות משעממות או פגישות מייגעות. זה היה היום שבו תשוקה בוערת תבערה מתחת לפני השטח, ממתינה לפרוץ החוצה. השמש זרחה במלוא עוזה, אבל החום האמיתי היה זה שהתפשט בגופי, ממתין לרגע שבו אוכל להיכנע לו.
הכל התחיל במבטים חטופים במשרד, חילופי מסרים סמויים, ותשוקה שצמחה בינינו. ידעתי שהוא רוצה אותי, ושאני, למרות כל עכבותיי, רציתי אותו. הפנטזיות שלנו התנגנו בראשי כמו סרט אירוטי, מפתות אותי, קוראות לי להיכנע.
בשעת הצהריים, כשהמשרד התרוקן, יצאנו יחד, לכאורה לשתות קפה, אבל שנינו ידענו שזה היה תירוץ. הלכנו במגרש החנייה, צעדים נחושים, מודעים למבטים הסקרניים של העוברים ושבים. השמש הכתה על עורנו, אבל החום האמיתי היה זה שהתפשט בינינו.
הוא אחז בידי בחוזקה, מושך אותי לעבר מכוניתו החונה בפינה המרוחקת של המגרש. "את מוכנה?" הוא שאל, עיניו בוערות בתשוקה.
נשמתי נשימה עמוקה, "כן," לחשתי, "קח אותי."
הוא פתח את הדלת, דוחף אותי פנימה, ואז נכנס אחרי, סוגר את הדלת, מפריד בינינו לבין העולם החיצון. המכונית התחממה במהירות, מלאה באדים של תשוקה. הוא ניגש אלי, דוחף אותי למושב, גופו לוחץ על שלי.
"את כל כך יפה," הוא לחש, אצבעותיו מלטפות את עורי החשוף. "אני רוצה אותך, כאן, עכשיו."
נשענתי אחורה, נכנעת לתשוקה שהשתוללה בתוכי. הוא נישק אותי, נשיקה רעבה, משתלטת. לשונו חדרה לפי, מתערבבת עם שלי, בעוד ידיו משוטטות על גופי, חושפות אותי.
"אל תעצור," גנחתי, "אני רוצה להרגיש אותך."
הוא אחז בי, ידיו חזקות על ירכַי, מרחיקות אותי אליו. יכולתי להרגיש את הזקפה שלו, נוקשה ומבטיחה. הוא חדר אלי, חודר את גבולותיי, ואני גנחתי בקול, תערובת של כאב ועונג.
המכונית רעדה עם כל תנועה שלו, משקפת את הרעד של גופי. הוא שלט בי, דוחף אותי לקצה, ואז מעבר לו. "תגמרי בשבילי," הוא נהם, קולו מחוספס, "אני רוצה לשמוע אותך צועקת."
האורגזמה שטפה אותי, משאירה אותי חסרת נשימה, גופי רועד ללא שליטה. הוא המשיך, דוחף אותי לשיאים חדשים, ואז גם הוא התפרק, גופו רועד, ממלא אותי בתחושה של שלמות.
נשארנו מחובקים, נשימתנו כבדה, בעוד העולם בחוץ המשיך הלאה, עיוור לתשוקה שהשתוללה במכונית החבוקה בחום. ידעתי שהסוד שלנו יהיה חרוט בזיכרוננו, חוויה אסורה שתשנה את הכל.