זה התחיל בערב שישי שגרתי, כזה שבו התחשק לי לצאת קצת מהמוכר ולבדוק את הגבולות שלי. עמדתי ליד הדלת של מועדון החצות, דלת כבדה בצבע כחול כהה, והלב דפק לי כמו דג בביצה. החוקים במועדון הזה ידועים: נימוס בסיסי, כבוד למרחב של האחר, והומור שחור הם כל מה שנדרש כדי לשרוד את הלילה.
נשמתי עמוק ונכנסתי.
החגיגה שלא באמת נחגגה
באמצע המועדון פגשתי את דנה, שהייתה כולה בעד חיבוקים חונקים וקצת עור. היא חייכה חיוך ערמומי, ואמרה משהו על זה שגם היא אוהבת לשבור גבולות. אז זהו, חשבתי, מצאתי נפש תאומה! אבל חמש דקות לתוך השיחה גיליתי שכשדנה אומרת "שבירת גבולות," היא מתכוונת לסוג מאוד מסוים של גבולות – כאלה שאני לא בהכרח רוצה לשבור. אהבתי את החיוכים, אבל גיליתי שטעם משותף זה רק ההתחלה. מיותר לציין שהחלטתי לרכך את הקצב.
המבוכה – ברגע הכי לא נכון
בדיוק כשחשבתי שאני מתחיל לזרום ולהבין את המקום, שמעתי קול מוכר מאחוריי. אני מסתובב ורואה את אלון – הבוס שלי! מסתבר שגם הוא חיפש את עצמו באותו ערב. לשבריר שנייה חשבתי לברוח, אבל לאן בדיוק? אז במקום זה, חייכתי אליו, ובלי לחשוב פעמיים שאלתי, "אה, גם אתה אוהב... את מה שזה לא יהיה פה?" השתררה שתיקה מביכה, והוא פלט צחקוק קטן. בסוף זה נהפך לבדיחה פנימית, ודי הוקל לי כששנינו הבנו שעדיף לשכוח ולחזור למשרד בלי שום רמז לערב הזה.
כבוד בעידן של דומיננטיות
בפינה חשוכה במועדון, ראיתי את נועה עומדת עם מבט חצי מרושע, כזה שאומר שאתה או מתמסר לה לחלוטין או בורח מהר. היא חייכה אליי, ואני נעמדתי מול הרעיון שאולי זו ההזדמנות להרגיש קצת את הגבול הדק בין כבוד לשליטה. דיברנו על דומיננטיות והסכמה, וכל הקסם היה בכך שלא הייתה אף תחרות אמיתית – פשוט נהנינו מהרעיון שמשחק עם גבולות יכול להיות חוויה שמכבדים יחד. הבנו שהשליטה הכי חזקה היא כשהיא באה עם קריצה והסכמה משותפת.
הפתעות, אבל... כמו מתכון
כמעט בסוף הערב, כשכבר חשבתי שאני מכיר את כל החוקים הלא-כתובים, הגיע הרגע שהבטיחו לי ש"יהיה לך מעניין." אז כשנועה לחשה לי משהו על "הפתעה," הרגשתי לרגע כמו שף שמקבל משימה לבשל בלי מתכון. הניצוץ בעיניים שלה אמר משהו על אדרנלין, אבל למדתי שלפעמים ההפתעות הכי טובות הן אלה שבהן שני הצדדים נמצאים עם רגל אחת מחוץ לגבולות, אבל עם יד אחת על הבלמים.
אז ככה, בין המבוכה עם הבוס, החיבוק המוזר עם דנה, וקריצת השליטה של נועה, יצאתי מהמועדון עם מסקנה ברורה: כללים אולי נועדו להישבר, אבל הגבולות שלנו? אותם כדאי לדעת איפה לשים.
*אוסף אירועים שלא באמת קרו ביחד
*השמות והמגדרים שמורים במערכת (עמוק בכספת)