לפני 3 שבועות. 2 בנובמבר 2024 בשעה 6:48
בוקר שבת הגיע, והבית עדיין שקט. האור מסתנן בין התריסים, ממלא את החדר בנוגה רך ומפזר את הצללים של הלילה. הריח של הבוקר — תערובת של מצעים חמימים, קור של חלון פתוח וקפה שעוד לא הוכן. אני מתמתח, מפנה את המבט לכיוונה, ורואה את קווי המתאר שלה מונחים ברוגע על המיטה.
עיניה עדיין עצומות, נשימתה רגועה. יש משהו בתנועות השקטות שלה שגורם לי לחייך. כשאני מתבונן בה כך, נדמה שהיא מרחפת בעולמה, רכה ורגועה כמו חלום מתוק. אבל אז היא זזה, ורק תנועה אחת קטנה מזכירה לי – זה לא רק חלום.
אני קם, היא נשארת לישון