לפני שבועיים. 7 בנובמבר 2024 בשעה 21:38
לילה. השקט נוזל בין הצללים, והירח מתנפץ בגלים עדינים על הקירות – כמו ממתין יחד איתי, יחד עם התחושה המתגנבת. הלילה הזה משהו משתנה, הרצון בוער, מתחזק, ולא נותן מנוח. אני חש את הרעב שלי זוחל מתחת לעור, נבנה בי כמו גל של חום.
והלילה, אני חושב עלייך – על מישהי שתעז לפסוע מעבר לשקט, להיכנס למקום בו הגבולות נעלמים, למקום בו התשוקה הופכת למשהו פראי, גולמי, נטול עכבות. את מרגישה את הקריאה? את מבינה לאן היא יכולה להוביל?
אם תבחרי להתקרב, אין דרך חזרה. אולי הרעב שלי יפגוש ברעב שלך. אולי, רק אולי, נגיע לאן שאין ממנו חרטה – רק דופק מהיר, נשימה כבדה והשתקפות לא מוכרת בעיניים שלך.