מסע זיכרונות שממשיך וממשיך

הלב,
שרק התחיל לחלום על שקיעה זהובה,
הבחין,
באיטיות,
בגוון עכור
שמטיל צל.

האמון,
שהיה כמו נבט רך,
חש,
בעדינות,
בקור קל
שלא ציפה לו.

התקווה,
שביקשה רק פרפר אחד,
נוכחה,
בשקט,
במשק כנף
שכבר לא יגיע.

והאכזבה,
שחששה להיות רק מילה,
התגלתה,
כמו נשימה קלה,
כצל קצר,
בתוך שקט
שמנסה לשמור
על האור.