תעצרי הכל.
אני לא מדבר אל האישה שאת מציגה לעולם. אני מדבר אלייך. אל זו שקוראת את המילים האלה עכשיו, לבד.
את חושבת שאת מסתירה את עצמך כל כך טוב. אבל אני מכיר את הסוד שלך.
הסוד נמצא בעיניים שלך.
אני מדרג אותן כל יום, גם כשאת חושבת שאף אחד לא מסתכל.
איפה את היום על הסקאלה? בואי נבדוק.
★☆☆☆☆ "המבט המתנצל"
את קוראת את זה עכשיו, ומרגישה קצת מבוכה. המילים האלה נוגעות במקום אסור. את מרגישה את הסומק הקל עולה, ומסיטה את המבט מהמסך, כאילו מישהו יכול לראות את המחשבות שלך. את עדיין שופטת את הרעב שלך. את עדיין ילדה טובה.
את שם? תמשיכי לשקר לעצמך.
★★☆☆☆ "המבט המאתגר"
את קוראת ומתעורר בך ניצוץ של מרד. "מי הוא חושב שהוא שיקטלג אותי?". את מתיישבת קצת יותר ישר. אולי אפילו מחייכת בזלזול. את חושבת שזה כוח. זה חמוד. זה רק הפחד שלך לבוש בתחפושת של אומץ.
את שם? אני רואה אותך. וזה משעשע אותי.
★★★☆☆ "המבט הריק"
המילים האלה לא באמת חודרות. את מרחפת. הגוף שלך פה, אבל המוח במקום אחר. את משתמשת בניתוק הזה כמנגנון הגנה, כי אם את לא באמת "נוכחת", שום דבר לא יכול לפגוע בך, נכון? את מנתקת את הראש מהגוף, בתקווה שזה יעלים את התשוקה.
את שם? תמשיכי לברוח. אני אמצא אותך.
★★★★☆ "המבט המתחנן"
פה זה מתחיל להיות מעניין. את קוראת, והנשימה שלך משתנה. היא הופכת רדודה יותר. את מרטיבה את השפתיים בלי לשים לב. את לא רק קוראת את המילים, את שותה אותן. את מרגישה את הרטט הקטן הזה בין הרגליים. זה המבט שאומר "אני יודעת מה אני רוצה, ואני מתה מפחד להודות בזה".
את שם? אני מרגיש אותך. את קרובה.
★★★★★ "המבט של הכלבה הנאמנה"
את כבר לא קוראת.
העולם שבחוץ נעלם. הטלפון ביד שלך הוא הדבר היחיד שקיים. את לא יושבת, את כמעט על ארבע מול המסך הזה. כל מילה שלי היא פקודה. כל פסיק הוא ליטוף. העיניים שלך לא רואות אותיות, הן רואות אותי. המבט שלך מלא בהכרה מוחלטת. "מצאתי".
את שם? את שלי.
אז תפסיקי להסתתר מאחורי המסך.
תסתכלי במראה, או במצלמה הקדמית של הטלפון שלך. עכשיו.
תסתכלי לעצמך עמוק לתוך העיניים.
מה את רואה?
תשקרי לכל העולם. אבל אל תעזי לשקר לי בתגובות.
אני אדע😉